נמצא בזוגיות עם גבר מבוגר יותר ולא מאושרת, מרגישה פספוס והחמצה גדולה. מה לעשות?

היי
שמי גל, אני בת 30, נמצאת בזוגיות עם גבר גרוש בן 47 כ4 וחצי שנים. גרים יחד בעיר שלו כבר כשלוש שנים.
אוהבת אותו מאוד אבל מרגישה שהתרחקנו מאוד בשנתיים שלוש האחרונות. בעקבות מצב כלכלי לא פשוט והקושי במציאת עבודה מצדו הוא נכנס למעין דיכאון מאוד קשה שמנע ממנו להשקיע בקשר. המצב הזה נמשך כבר בערך שנתיים שבמהלכן אנחנו לא יוצאים ולא מבלים. כבר שכחתי מה זה ליהנות איתו. אני לא בחורה חומרנית כלל אבל גם דברים קטנים בתאריכים מיוחדים כמו יום הולדת או יום אהבה לא מקבלים התייחסות מיוחדת.אלא מסתכמים ב״מזל טוב״, למרות שאמרתי לו שגם מתנה פשוטה בסכום סמלי תשמח אותי, אני לא צריכה דברים יקרים אלא רק רוצה להרגיש שהוא חשב עליי והלך והשקיע ובחר משהו במיוחד עבורי כדי לשמח אותי. לדעתי הוא פשוט לא בראש לזה.. ביום הולדת האחרון שלי היו לי כרטיסים לסרט והצעתי שנלך בערב, עבדתי חצי יום ובאתי הביתה, הייתי לבד, הוא חזר בערב והתנהג כאילו זה יום רגיל, דיבר עם חבר שלו בטלפון בערך שעה בזמן שגם אני דיברתי עם חבר. שהתקשרה לאחל מזל טוב, ואז אמרתי לו שכבר מאוחר וצריך לצאת אז יצאנו. בדרך הוא המשיך לדבר עם החבר. ואני הרגשתי ממש רע כי בכל זאת זה יום הולדת שלי והוא מדבר בפלאפון, לא הביא לי פרח, כלום ושום דבר, מתנהג כאילו זה כלום. אחרי שאמרתי לו שזה לא לעניין הוא סיים את השיחה ואז התחלנו להתווכח. אמרתי שאני לא מבינה איך הוא היה מוכן לתת ליום הזה לעבור ככה סתם, אם לא היו לי כרטיסים לסרט אז היינו נשארים בבית? הוא אמר ״את יודעת שאין לי כסף ואני מרוויח מינימום, אין לי״ ואני לא מבינה, יום הולדת זה פעם בשנה,הוא לא היה יכול לחשוב על זה ולהתארגן לכך? באמת שאני לא מבקשת משהו מוגזם, רק להראות לי שהוא חשב עליי, אפילו לא פתק, כלום. הוא כעס נורא שאני לא מבינה אותו ופשוט חתך ואמר ״עכשיו אני לא מוכן ללכת איתך לסרט כי עצבנת אותי״, אני הייתי בהלם כמובן, לא הפסקתי לבכות ורציתי להיפרד ממנו כמו בהרבה הזדמנויות אחרות אבל איכשהו העברתי את זה.
חשוב לציין שאנחנו לא משלמים שכר דירה כי זו דירה של המשפחה שלו ואת הקניות של האוכל אני משלמת. הוא משלם חשבונות חשמל ארנונ. וכו׳.

לאחר תקופה שיצאנו ונושא הנישואין עלה, הוא לא רצה להתחתן כי הוא טוען שעם משכורת מינימום החיים מאוד קשים והוא לא מתכוון להתחתן ולהביא ילדים למציאות שהוא לא יכול לתת להם כלום מבחינה כלכלית. בנישואים הקודמים שלו הוא התחתן ללא עבודה מסודרת והוא אומר שזה תרם לכישלון שלהם ולא רוצה לחזור על הטעות הזאת.
אני מגיעה ממשפחה מסורתית שלצאת עם מישהו כל כך הרבה זמן לא מקובל, בטח לא לגור איתו. ויש לחץ גדול מצד המשפחה למסד כבר את הקשר או להיפרד.
לאורך השנתיים-שלוש האלו לא קיימנו יחסי מין כלל, דבר שכמובן תורם לריחוק בינינו.
אני בחורה צעירה, נראית טוב, מלאה ומושכת אבל פשוט יחסי מין לא מעניינים אותו בכלל. אין סיכוי שהוא בוגד או משהו. הוא פשוט חסר אנרגיות לחלוטין. יצא לנו לדבר על הנושא, חשבתי שאולי הוא הפסיק להימשך אליי אבל הוא הבהיר שזה לא זה ושאם כך היה אז לא היינו נשארים יחד, טוען שזה פשוט חוסר חשק גדול.
יש לו קושי גדול באינטימיות ובמצבים חברתיים (מאובחן כסכיזואיד), בתחילת הקשר זה לא הורגש אבל לאט לאט דברים התחילו לצוף, הוא לא יוצר קרבה, לא מחמיא, לא אוהב לצאת, לא משקיע בקשר. מסוגל לדבר על רגשות אבל לא יודע להביע.
קשה לי עם חוסר הסבלנות שלו, הוא נהפך לכעסן מאוד. בהתחלה תליתי את הכל בבעיה הכלכלית אבל עכשיו הוא מצא עבודה טובה כמו שהוא רצה ועדיין אני לא מבחינה בשום שינוי.
אני נפגעת ממנו המון, בוכה הרבה בגללו כי הוא פוגע בי. מדבר בצורה מאוד גסה ומחוספסת ואני מאוד רגישה וחשוב לי האופן בו מתנהלות השיחות בינינו. קשה מאוד לתקשר איתו כי הוא כועס מאוד מהר והשיחה מתדרדרת לצעקות והטחת האשמות (גם מצידי).
מרגישה מותשת מכל הוויכוחים, מהמרדף לקבל ממנו אהבה ותשומת לב ועדיין אני אוהבת אותו.
דיברנו הרבה על האפשרות להיפרד ולסיים את הקשר אבל הוא אומר שאני מאוד חשובה לו וכן רוצה להשתנות, אני כבר סוג של לא מאמינה כי גם בעבר הוא אמר את זה והיה בטיפול אצל פסיכיאטרית שאמרה שהבעיות שלו נעוצות בילדות ובכך שראה בבית מודל לא טוב של זוגיות והיה ילד דחוי בחברה שעבר חרמות וכל הדברים הללו תרמו לבעיות שלו היום. הוא רוצה להתחיל טיפול חדש אצל פסיכולוג כדי לפתור את הבעיות האלו ולהיות בן זוג טוב. הבעיה היא שהרבה פעמים הוא אומר שרוצה להשתנות ושיפסיק להיות ביקורתי ויהיה סבלנו יותר וכדומה אבל בשטח דבר לא משתנה. מרגישה שהזוגיות ואני נמצאים בעדיפות אחרונה בשבילו.
אני מוצאת את עצמי מפנטזת על זוגיות אחרת, מדמיינת את עצמי בקשר עם אדם אחר שיגרום לי אושר וזה מתסכל מאוד כי אני לא אמור להרגיש ככה בזמן שאני בזוגיות. פשוט החוסר הזה בתשומת לב ואהבה, מיניות.. אני בת 30, רוצה להקים משפחה, רוצה זוגיות נורמלית אוהבת מכבדת וקשה לי נורא איתו כי אני מרגישה רע רוב הזמן ולא יודעת האם משהו יכול להשתנות.
אשמח לעצתכם האם לתת צ’אנס נוסף, האם לעזוב? האם מישהי/ו היה בסיטואציה דומה?