כשבעלי כועס הוא אומר מילים פוגעות. מה לעשות בקשר כזה?

שלום וברכה, ברצוני להתייעץ
אני נשואה 17 שנה עם 5 ילדים, יש לי בעל שכל אישה היתה חולמת, ככה בעלי טוען. אבל באמת, אני אתחיל עם הפלוסים המהממים שלו. עוזר, תומך, מפרגן. אך הכל מתחיל בכך, שאם אני רק מתלוננת על משהו הוא ישר נאטם ואין למי לדבר. הוא אומר הכל טוב את סתם מקשקשת. מפיל עלי את האשמה. מתחיל לדבר אלי לא יפה, להתנהג אפילו באלימות מילולית. ואז אני נפגעת נורא. ולא מפייס. ויכול להשאיר אותי ככה שבועיים. ואני עצבנית ובקעת נפילה רק עושה לו פוצי הוא מתרכך ואז שוב צעקות וויכוחים מצידו יותר. כי הוא מדבר בקול ובכלל מסיט את נושא הוויכוח לכל החיים בכלל. אני כל הזמן אומרת לו שהתקשורת שלנו דפוקה כי והוא טוען תעשי סוויצ עם עצמך במוח והכל יהיה טוב, אני נותן מפרגן ואת תמיד אומרת שאני דפוק. אני עושה הכל בבית מא ועד ת, תשלומים, קניות, בישולים. כביסות. טיפול ברכב, הוא הולך לעבודה חוזר ב17 ואם אמרתי לו לדוגמא, יש טסט לאוטו, הוא אומר לכי את האוטו אצלך. הכל אצלך ומנסה לסדר לי את הסדר יום שאני יש לי יותר זמן פנוי ממנו כי אני מסיימת ב14. ואז מתחיל מריבה. אם אמרתי לו בוא איתי לקניות הוא טוען שאין לו כוח. ולי יש? אני צריכה עזרה עם העגלה. הוא אומר שונא קניות, שונא לעמוד בתור, אני אלך איתך שעות לקניון לחפש בגדים. אבל אל תבקשי ממני קניות, טסט, תשלומים ועוד... תעשי את יש לך זמן. ואם צריך לתקן משהו ברכב תלכי את כי את מבינה יותר. את יודעת להוריד במחיר. אמנם נכון, אני יותר מבררת ועלי אא לעבוד, ולפעמים אני מרגישה שעובדים עליו כי הוא קצת תמים. אבל הכל נופל עלי. ושאני מבקשת מלחמת עולם. כבר לא אכפת לי מכלום כי זה גורם לי לזלזל בו. ולומר לו עד כמה הוא טיפש וילמד את החיים. כי שאנינאמות לו תחפש בית הוא אומר לי תחפשי, ושאני אומרת לו אני רוצה רכב חדש יותר אומר לי לכי תקני, לכי, תבררי. ושאני עושה איתו הסכם איזה רכב להביא מביא לי את הרכב הכי דפוק עם בעיות. לא יודעת כבר מה לעשות. ואז מאשים אותי שאני לא סומכת עליו ולכן לא עושה, מה,שהכי גרוע שאנחנו מתווכחים המון ובוויכוח הוא שולח מילים פוגעות ברמות. כאילו אסור לדרוש, לבקר או להעיר אחרת אקבל שכפול כי הוא מושלם. תמיד אומר אני נותן לך הכל עוזר בבית, עם הילדים, מקלח. מנקה. שוטף מתי שצריך. אך אם אתלונן הוא לא יעשה כלום. יש לו מידה גרועה שלא יודע לרדת מהעץ בשניה עצבני ויגיד שכפול עלי והשנייה ירגע רק אם אני יחייך טיפה ואז אני אגיד לו מה שיש לי על הלב. יהיה יותר קשוב ומראה שהבין. אך הכל חוזר על עצמו. הדבר שהכי מפריע זה העצבים, המילים הפוגעות שעברו כבר לבן הבכור שגורמים לו לבכות. כמו שאני בכיתי פעם אבל היום לא שמה עליו. הוא יכול לומר לילד אם לא מתאים לך התנאים שלי של הבית קח את הרגליים ותלך או לומר לו אתה תמשיך לישון בסוף תצטרך כדור פסיכיאטרי . ואם הבן התחצף אז לתת לו איזו סטירה, ואני לא יכולה לראות את זה ואז הוא מתעצבן עלי. ואומר לי לא להתערב, ואם אמרתי לו יום אחד שהוא כנראה צריך טיפול בעצבים שלו הוא איים עלי עם היד שאם עוד פעם יגיד לו טיפול הוא יפרק אותי. ואז שוב לא דיברנו ימים. והוא כמובן לא ירד מהעץ ולא התפייס. והוא מאיים כל התקופה בואי נפרק נפרק . אני אומרת לו לך אומר לי לכי. אמרתי לו אתה אמרת ראשון נפרק אז לך. והוא לא הולך. אומר נעשה הסכם. אמרתי לו תביא ולא מביא, והוא יכול להמשיך ולדבר למחרת רגיל. הכל תלוי בי אם אני עדין עצבנית או שאחייך והמשיך כאילו לא קרה כלום. אני לא יודעת מה לעשות עם קשר כזה?