נשוי בצומת שמבקש עצה טובה, אשתי ברוב חוצפתה כבר שנה אוכלת לי את הראש שרוצה ילד

היי. אני בן 38. אשתי 35. אשתי כבר יתומה, אני עם אמא יקרה.נשואים 6 שנים וחצי. 2 בנות 3 ו 5 מדהימות שהן כל חיי. אשתי אדם דיי קרח, חסרת רגשות, נכה רגשית, חיבוק\נשיקה\חום ואהבה לבן הזוג ומבן הזוג זה לא כוס התה שלה. בטח שלא סקס, פעם בשבועיים שלושה בממוצע. 3 שנים זה כבר ככה, והייאוש גדל. כמובן שעברה עליה טראומה עם מות אמה לפני שנתיים (היתה כל חייה וקשורה אליה מאוד) וברור שזה גם קשור לזה, אבל זה לא אומר שזורקים זין בקשר הזוגי. לאשתי פתיל קצר, התפרצויות זעם, מקללת אותי , את הבנות, המון שיחות עשיתי איתה ורק בעזרת אחיה הגדול שדיבר איתה זה נרגע קצת (לא היתה ככה לפני מות אמה. יועצת אמרה שזה קשור לזה). מחשבות על גירושין עוברות בלי סוף, אבל כרגע אין לי אומץ לזה.גם לא לה. (זרקתי לה את המילה גירושין והיא לא ממש דיברה. מאז כל כעס שלה היא מעלה את המילה הזו כדי להפחיד). גם בגלל הילדות וגם בפן הכלכלי (מכת מוות) אבל בגלל מה שזה יכול לגרום לילדות. לא רואה אותי נפגש עם אהבות חיי פעמיים בשבוע. זו מכת מוות בשבילי.
תקראו לי טוב מידי, אהבל, אבל אני עדיין מאוד רוצה אותה, מינית, זוגית, מאוד רוצה לקבל חום ואהבה. היא לצערי לא. אולי ירד לה, אולי היא א-מינית. ניסיתי לקחת אותה לטיפול זוגי אך היא הפסיקה מיוזמתה בטענה ש"הכל אצלה בסדר" ושהיא לא צריכה שום עזרה. בולשיט.
חייב לציין שאני אבא טוב שעוזר בכל מטלות הבית ומגדל ומטפל בבנותיי כמו כל אמא ממוצעת אחרת ולא חוסך מהן כלום. כביסה,נקיונות,מקלחות,הכל.
המצב הזה ממש מדכא אותי כל יום ביומו אין יום שזה לא עובר לי בראש ומעסיק אותי בשאלות כמו "עד מתי אחזיק ככה", או "מת להתגרש אבל לא רוצה בגלל הבנות", "מה יהיה" וכו. ניסיתי לקנות דברים למיטה לזוגות, צעצועים, שמנים. היה פעם אחת מכל דבר וזהו. יש לציין שאם לא היו לי ילדים מזמן הייתי בועט בה לאלף עזאזל.
העניין הוא שהייתי אצל נומרולוגית שלשום. היא אמרה לי שאני צריך לעשות לה "זעזוע" שיכה בה חזק שזה להגיש לה טופס של הרבנות בכאילו שאני מעוניין שתחתום לפגישת פתיחת תיק לגירושין. ואז, כדבריה, היא תקבל את הבומבה ותוכל להתיישר כי עד עכשיו הכל מבחינתה דיבורים ובאוויר, ולפי המספרים שלה היא אדם שרק כשהוא רואה מול העיניים שלו הוכחה\עובדה קיימת הוא מאמין. עד אז הכל דיבורים כמו חול.
אני חושש מהמהלך הזה שזה יסובב אותה לכיוון השני של גירושין או שתוציא את זה החוצה לאחים שלה ובכל זה אני מאוד לא מעוניין. לפחות לא כרגע.
האוירה בבית בסדר ורגילה כל עוד אני לא מדבר על הנושאים האלה. אנחנו יכולים לצאת למסעדה, לרקוד, לצימר (שם תמיד אני מקבל בלי סוף), אך כל הזמן כשאני מדבר איתה על זוגיות ועל חיבוק ונשיקה וחום ואהבה זה מייד סוגר אותה, היא מתעצבנת והולכת לישון וש "אני אעזוב אותה" כי היא תמיד עייפה או שכואב לה הראש. היא לא אדם בר שיחה שמדברת על הרגשות שלה, או שמספרת ואומרת וחושפת מה מפריע לה וכו וכו. תמיד צריך לחלוב אותה.
אשתי ברוב חוצפתה כבר שנה אוכלת לי את הראש שהיא רוצה ילד, שברור שהבהרתי לה שזה לא אפשרי במצב הקיים. כדברי הנומרולוגית, לאחר הזעזוע היא תתיישר ולהתנות את הילד בהליכה לטיפול אצל יועצת\קואוצ'רית שתרים אותה, ומאוגוסט לדבריה, המספרים משתנים לטובתי ואני מתחיל שנה מדהימה גם בזוגיות וגם בעבודה. אבל הכל מתחיל ב"זעזוע" שאני לא יודע מה לעשות איתו. חושש מאוד. חשבתי אולי גם ללכת הצידה ולהיות מסופק ככה (למרות שהכי טוב לי עם אשתי והיא הכי עושה לי את זה) ולהמשיך איתה רגיל. ככה לא מפרקים כלום.
מה אתם עושים במקומי? לדעתכם אודה.
וסורי על החפירה ומעריך מאוד למי שיש זמן וקרא הכל. תודה עם ישראל היקר.