אוהבת את שניהם ומתוסכלת, להיפרד ממנו ולהתרחק לקצת מהילד השני?

יש לי חבר כבר חמש שנים, מגיל ממש צעיר. לפניו ממש מביהס יסודי אהבתי ילד אחר. הזוגיות שלנו מתאפיינת בתקופות- יש תקופות שמהממת ואין תלונות, ויש תקופות שאני לא מבינה איך אני נשארת איתו. אני באמת אוהבת אותו! מכל הלב! הוא מרגש אותי ומשמח אןתי ואני לא מסוגלת להיות בלעדיו! אני רואה אותו ובאלי לחבק אותו וכשהוא איתי אני לא רוצה שיעזוב. התקופות הטובות מאוד קצרות ולא נמשכות למעל לחודש. התקופות ״הרעות״ מייסרות אותי ומקשות עליי ומשפיעות על כל תחום בחיים. מה שבעיקר מפריע לי בקשר הוא הזלזול וחוסר ההערכה כלפיי, שאני בטןחה שהם לא בכוונה אבל הוא לא מסוגל להתנהל אליי אחרת - לא משנה כמה פעמים דיברנו על זה או רבנו על זה. הוא לא מקדיש לי זמן, טוען שאין לו, לא מבלה איתי ולא זמין לתקשורת איתי, בביהס הוא קצת מרוחק ובתקופות עמוסות אנחנו מעבירים שבוע שבועיים מבלי להתראןת ובשיחות ווצאפ קצרות ולא רציפות (בחיים לא מדברים בטלפון כי הוא לא אוהב). ממש לאחרונה חגגנו 5 שנים, הייתה לי יומולדת, היה וולנטיינס דיי ועברתי טסט. הוא לא חגג איתי כראוי, אפילו לא קרוב. הוא אכזב אןתי מאןד ודיברתי איתן על זה מספר פעמים והוא העדיף להתחמק בכל פעם.. אני מרגישה באופן כללי שהוא לא מעריך את המאמצים שאני עושה עבורו או אןתי באופן אישי ולא מתאמץ בשבילי ובשביל הרצונות או הבקשות שלי(שחלקן לגמרי בסיסיות ואמורות להיות ברורות מאליהן וחלקן קצת מעבר אבל דיי ויתרתי עלייהן) - הבקשות שלי הן בקשות כמו להיפגש פעציים בשבוע בערך, לדבר בטלפון מידי כשאנחנו לא נפגשים בגלל עומסים, יחס בביהס ודברים בסיסיים כאלו.. בכל תקופה לא טובה אני תמיד נזכרת וחושבת על אותו הילד שאהבתי לפניו- והם חברים טובים ובקשר יחסית טוב. אני והוא גם. היינו ידידים טובים ופחות טובים לסירוגין במהלך השנים האחרונות אבל תמיד היינו בקשר. אני באמת מרגישה אליו משהו בנוסף למה שאני מרגישה לחבר שלי. אני נמשכת אליו וחושבת עליו ורוצה להיות בסביבתו ואני יודעת שאני אוהבת גם אותו. הוא תמיד מייעץ לי להיפרד ממנו ואני בספק אם יש לזה קשר אליו- אבל הוא מודע לרגשות שלי כלפיו. אני מודה שאם הייתה לי חברה בזוגיות כמו שלי הייתי מייעצת לה להיפרד ממנו ולא הייתי מבינה מה היא עושה איתו, אבל אני באמת באמת אוהבת אותו ובפעמיים במהלך חמשת שנות הזוגיות שלנו כשהייתי בטוחה בפרידה- חזרנו תוך מספר ימים. זה לא כזה קל פשוט להיפרד.. הוא חשוב לי ואני אוהבת אותו וצריכה אותו בחיים שלי, אני מתגעגעת אליו כשאני לא רואה אותו יומיים! לאחרונה הילד השני לא יוצא לי מהראש ואני לא מפסיקה לחשוב עליו ולתהות אם יש לנו סיכוי, איך זה יהיה ואם כדאי. אני חןשבת שזה לא פייר כלפי חבר שלי שאני חןשבת על זה בכלל ושאם הוא היה יודע מזה הוא לא היה נשאר איתי. קרו מספר פעמים שאני והילד היינו קרובים מהנורמה ו שבעיניי אחרים וחבר שלי הקשר שלנו היה לא בסדר- אף פעם לא הייתה בגידה או ניסיון לבגידה מהצד שלי. בכל אופן, אני אוהבת את חבר שלי מאוד- לפנמים אפילו קצת אובססיבית לנוכחות ולקרבה שלן. כשאני איתו אני לא צריכה כלום ולא מבינה למה אני בכלל חןשבת על לעזוב. אבל נמאס לי מהרגשות שיש לי ומהתחןשה שהוא לא מעריך אותי ולא נותן לי את מב שאני צריכה למרות שאני באמת לא מבקשת או דורשת הרבה. אני עמוק בלב יודעת שזה צריך להיגמר אבל אני לא חןשבת שאני מסוגלת לעשות את זה ומאמינה שאם זה יקרה אנחנו תוך מספר ימים נחזור כי אנחנו באמת אוהבים אחד את השני! ואני לא רוצה שזה יקרה. בפעם הקודמת שחזרנו אחרי שנפרדנו לפחןת משבוע הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה שניפרד אם ניפרד - זה יהיה לתמיד. נמאס לי ללכת ולחזור! הוא באמת אוהב אותי פשוט לא יכול/ מסוגל לתת לי את מה שאני רוצה/ צריכה/ מחפשת, אז יוצא מצב שאני תמיד חןזרת לאותו הילד ורוצה אותו בקרבתי עד כדי שיחליף את חבר שלי. גם כשאני מתחבקת איתו ומריחה אותו וככ רוצה שיהיה מעבר, אני לא נותנת שיקרה שום דבר מעבר למרות שהיו מספר ניסיונות מהצד שלו (שאני לא יודעת אם הוא מכוון לזוגיות או סטוץ) ואני גם לא בטוחה שאני מעדיפה אותו על חבר שלי- אבל בכל אופן- אוהבת אותו בו זמנית, מתרגשת ממנו ומכל חיבוק ממנו. הוא כתב לי ברכה מהממת ליומולדת שאני לא מפסיקה לקרוא מה שחבר שלי לא עשה והוא פה בשבילי כשאני צריכה. מה לעשות? גם עם החבר וגם איתו? אני באמת מבולבלת וצריכה מישהו שיעזור לי להחליט, זה ככה לא מעט זמן ואני כבר לא יכולה יותר!!!