להתחיל למקבל?

היי!
יש לי התלבטות מאוד גדולה עם עצמי. האם להתחיל למקבל.

קצת עליי. אני בחור בן 26, נאה סך הכל, אדיב ובכללי אדם חייכן ואופטימי.
לצערי, עדיין לא זכיתי שתהיה לי אהבה. אני כל כך מחכה שזה יקרה, שתהיה לי פרטנרית בחיים שתהיה בינינו אהבה אמיתית. אני עושה הרבה מאמצים כדי שזה יקרה אבל אני מתאכזב פעם אחר פעם מחדש. בחורות לא נופלות עליי מהשמיים, פנים מול פנים קשה לי להכיר (גם כי יש מסביבי דיי אותן בחורות וגם כי באופי שלי יותר קשה לי לבוא למישהי סתם ככה ולהתחיל איתה, אני טיפוס יחסית סולידי). רוב הבנות שאני פונה אליהן באתרי הכרויות או דרך הפייסבוק (ואני תמיד פונה בצורה מכובדת ומנומסת) לא עונות לי. אלה שכן עונות לי, לרוב השיחה מתחילה בצורה מאוד נחמדה אבל כמעט תמיד מסתיימת דיי מהר מצידן (מבאס אבל בסדר, יוצא מנקודת הנחה שאת חלק מהבחורות אני לא מעניין וזה בסדר, והשאר דברים שלא תלויים בי).

עכשיו העניין הוא כזה. יש לי חוק עם עצמי שברגע שניהלתי שיחה עם מישהי והשיחה טובה והחלטנו שאנחנו קובעים לצאת אני מתמקד. זה מרגיש לי הרבה יותר נכון. בסופו של דבר אני רוצה להרגיש את הכימיה ולבנות משהו אמיתי, ואם אני אצא עם כמה במקביל אז גם זה ייצור בלבול אצלי, גם סוג של חוסר הגינות כלפי הבחורה שיתפתח איתה משהו (כי למעשה בתקופה שאנחנו יוצאים ובונים קשר אני מסתיר ממנה שאני יוצא עם אחרות) ואם אני אצטרך לחתוך ממישהי בידיעה שהייתי אליה הכי נחמד והכי מקסים (כי שמרתי על כל האופציות) בפתאומיות כי העדפתי מישהי אחרת זה מאוד מעליב ופוגע ולא הייתי רוצה לעשות את זה לאף אחת בעולם.

העניין הוא שלצערי עושות לי את זה מלא. אני לא יוצא להמון דייטים אבל רוב הדייטים שאני יוצא אליהם מאוד נחמדים. הרבה פעמים הקשר נמשך כמה שבועות, יותר מדייט אחד. אבל פתאום, בלי שום התראה מוקדמת, בלי שום סיבה הגיונית, או שנעלמות לי או שאומרות שזה לא זה. עכשיו מצד אחד זה לגיטימי, לא חייבות לי כלום, אבל מצד שני אני חווה את אותם רגשות שליליים שאני מנסה למנוע מהצד השני להרגיש וזה קורה פעם אחר פעם. כי כשאני מתמקד יש לי את ההתרגשות, את הציפייה, את הפרפרים בבטן שהנה - הפעם סוף סוף תהיה לי אהבה. ובסוף זה מתנפץ.

זה מתסכל שבמשך כמה שבועות אני נותן את כל הלב שלי לבחורות שמעניינות אותי, אני הכי נחמד אליהן, הכי מתעניין, הכי אמיתי ופתוח איתן. מדברים שעות בטלפון, יוצאים ומבלים, החיוך בינינו מרגיש הכי אמיתי, השיחה הכי נעימה בעולם. ואז ברגע אחד אני מבין שהכל היה זיוף ומשחק, וכמו שהיא הייתה איתי ככה היא הייתה עם עוד, והיא בחרה את המישהו האחר.

מרגיש לי שהיום מאוד קשה למצוא אהבה אם מתמקדים כל פעם במישהי ספציפית. ותמיד אנשים שקרובים אליי אמרו לי שאני עושה טעות, שאני צריך לצאת עם כמה במקביל עד שמשהו ייתפס, שאני צריך לחשוב רק על עצמי ושזה יהיה שווה את זה בסופו של דבר, גם במחיר של לפגוע באחרות, כי הן פוגעות בי אז אני לא צריך לדפוק חשבון.

אני כל השנים לא הקשבתי להם, זה מרגיש לי כל כך לא נכון ולא אמיתי, אני לא אוהב לשחק, לא אוהב שמשחקים בי ולא רוצה לשחק באף אחת. אני רוצה שהכל יהיה פשוט, אמיתי וטהור, אבל אני מחכה כל כך הרבה שנים לאהבה וזה פשוט לא מגיע. אני מפסיד בדרך הזדמנויות, כי כשאני יוצא עם מישהי חודש, וכל הזמן הזה לא נכנס לאפליקציות של ההיכרויות אני גם לא מתכתב עם מאצ'ים חדשים שקופצים לי, וגם מפספס הזדמנות לפנות לבחורות חדשות שאולי איתן יתפתח קשר.

אני אדם מאוד סבלני, אבל בתקופה האחרונה אני דיי אובססיבי. נמאס לי להמתין, אני רואה הרבה זוגות מאוהבים מסביב ואני בחיים לא חוויתי את זה. החלטתי שאני הולך על זה בכל הכח אבל הדברים הולכים כל כך קשה שאני באמת חושב לעצמי אם אני צריך להיות כמו כולם ולמקבל או ללכת עם האמת שלי ולהמשיך להתמקד ולקוות שאפול על המישהי הנכונה.

אציין שאני מכיר מסביבי הרבה אנשים שנוהגים למקבל על בסיס קבוע ולהסתיר את זה מהדייטים שלהם, באותו הזמן זה נראה לי מגעיל ולא אמיתי, אבל אחר כך שאני רואה אותם ביחד עם ניצוץ בעיניים אני מת מקנאה.

הפוסט הוא גם סוג של פריקה וגם התייעצות. צריך למקבל כדי למצוא אהבה בימינו? איך הייתם ממליצים לי להתנהל?