אני חיה עם גבר ששולל את הדעות שלי, להתגרש או לא?

טוב קודם כל אני ממש לא יודעת איפה להתחיל
אני נשואה כבר 4 שנים יש לי 2 בנות מדהימות אחת בת 3 ואחת בת שנה
אני בת 26 ובעלי 27
התחתנו מהר אני ובעלי אולי מהר מידי
אבל כבר לפני החתונה היו דברים שלא הסתדרו לי ולא ידעתי להצביע עליהם בעלי קנאי מאוד אם זה בדיבור עם גברים אחרים ואם זה בלבוש
בעלי בנאדם דתי אומנם דתי לייט אבל דתי!
בקיצור מצאתי את עצמי מוותרת על האני העצמי שלי בשביל הגבר הזה
ויתרתי על הלבוש שלי
ויתרתי על המחשבות שלי
על הדעות שלי על הכל!
הרגשתי לחץ להתחתן שאני אפילו לא יודעת להסביר ממה הוא נבע
כרגע אני נמצאת במערכת יחסים שבראשי שלי אני יודעת שעתידה להיגמר!
אני פשוט לא יודעת מתי
אני חיה עם גבר ששולל ומבטל את הדעות שלי
מה שאני אומרת לא מספיק חכם או מעניין
ושהוא תמיד צודק
אין לי עזרה עם הבנות שלי אני מרגישה שאני מגדלת אותם לבד וכל פעם שאני מעירה על כל הוא מבטל אותי בשאלה של מה כבר אני עושה שאני צריכה עזרה
כמעט ואף פעם הוא לא נמצא בבית
הוא עובד קשה אני מבינה אבל בזמן חופשי שיש לו הוא מעדיף להיות עם חברים מאשר בבית
את האמת שכבר התרגלתי לזה שהוא לא בסביבה ושמתי שיוצא מצב שהוא כבר נשאר בבית אני מתה שילך
הוא תמיד מעיר אין מצב שהוא יהיה בבית וננהל שיחה והיא לא תגמר בריב
בריבים שלנו שאני מנסה להגיד מה שיושב לי בלב הוא מבטל אותי ואומר לי פשוט לעוף. מהבית
פעם אחת הוא פשוט העיף אותי החוצה ואני כמו סתומה בכיתי וחיכיתי שהוא יפתח
חיי המין כבר לא אותו דבר איך את יכולה לשכב עם גמר שמעליב ופוגע בך?!
אז אני תמיד מנסה להיתחמק ולתרץ תירוצים אבל האמת היא שאני כבא לא נמשכת עליו!!
ממש ברמה שזה מגעיל אותי
אני לא יודעת מה לעשותתת להתגרש? אני מפחדת יש לי 2 בנות קטנות מה יהיה עליהם? הם יגדלו בלי אבא?
אין לי לאן ללכת! המצב הכספי שלי גרוע!
אני בחורה צעירה זה מה שאני צריכה עכשיו? להתמודד עם גירושים?
למרות שמצד שני אני חושבת שמגיע לי ייתר מהחיים מאשר גבר שלא מפסיק לזלזל בי ולא מאמין בי
ששאלתי את טימא שלי היא אומרת לי אוי ואבוי לך על תעשי שטויות ככה כל הגברים אין יותר טוב בחוץ כל עוד אני חיה תפסיקי עם המחשבות האלה..

מה אני עושששששה?!?