כבר מעל שבוע לא החלפנו מילה, לעשות צעד או להניח לזה?

לפני חודשיים התחלתי להיות בקשר עם בחורה שלומדת איתי.
בדייט הראשון היא באה לבקר אותי בדירה החדשה שלי.
באותו ערב, היה ממש ממש כיף. שתינו, צחקנו , התמזמזנו..
אם יש משהו שאני זוכר מאותו ערב זה אותה אומרת לי את המשפט הבא, אחרי שביקשתי ממנה להישאר עוד קצת כשהיא רצתה ללכת:
"מאמי, אל תדאג.. זה לא המפגש האחרון בינינו.."

בבוקר שלמחרת היא אפילו שלחה לי הודעה על הבוקר: "בוקר טוב חיים.." ובאמת ביום הראשון או השני שאחרי המפגש, הכל היה יחסית בסדר. אבל פתאום לאט לאט הכל התחיל לדעוך..פתאום השיחות הפכו ללא מעניינות, היא לא כל כך זרמה.. הצעתי לה להיפגש עוד איזה פעמיים.. והיא הבריזה כל פעם מסיבה אחרת.. ואז החלטתי לרדת מזה, והמשכתי הלאה.

פה ושם החלפנו כמה מילים במכללה, באמת שלא משהו רציני, ואני לא אשקר ,הייתי בסטוצים בתקופה הזו. אבל באמת שלאורך כמעט חודשיים לא היה כלום בקשר הזה מעבר למה שנכתב לעיל.

לפני שבועיים וחצי בערך, היא פתאום שוב כתבה לי , והתחלנו לדבר..
הייתה שיחה ממש ממש כיפית וזורמת, ואפילו יומיים אחרי זה במכללה, התכתבנו כל השיעור. באותה התכתבות, היא פתאום זרקה לי : "מה אתה עושה ביום שישי? רוצה לבוא לים?" אני אמרתי לה שבכיף.

ביומיים שהיו בין לבין נדרתי נדר שאני לא מזכיר לה את היציאה הזאת.. בגלל שפעמיים היא הבריזה לי לפני, אני החלטתי שאני לא עושה כלום.
אני לא אדבר איתה בחמישי נגיד...ואשאל : "מה קבענו?" אני אחכה שהיא תזכיר לי ושהיא תקבע איתי... ולא שמעתי ממנה.

ואז הגיע שישי בבוקר, והיא יצרה קשר רק כדי להגיד לי שהיא לא יכולה לבוא לים,
בגלל שהיא וחברות שלה קבעו להיפגש לעשות איזו עבודה בלימודים. אמרתי לעצמי: כוס אמק!!!! בשביל מה היא עושה את זה??? בשביל מה היא יצרה איתי קשר? בשביל מה ?? בשביל לקבוע איתי משהו ולהבריז שוב??

אני קיבלתי את העצבים.. ואמרתי לעצמי שזהו.. אני לא רוצה ממנה שום דבר!!

אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד... :(


ביום העצמאות האחרון העליתי תמונה לפייסבוק שגררה אחריה שיחה, שכללה לא מעט פלירטוטים בינינו. אחרי ההתכתבות הקטנה הזו, אני מתעורר בבוקר שלמחרת, כשאני יודע שהבחורה נוסעת לפסטיבל באילת.. אני פותח את הטלפון ב7 בבוקר ורואה את ההודעה הנ"ל ב4:30 לפנות בוקר: "חלמתי עליך!"


חייב לומר לכם שזה העיר לי את הבוקר לגמרייייי! לקח לי זמן לענות.. וכתבתי לה הודעה ממש יפה שבסופה היא ענתה: "תודה מאמי" ושלחה אייקון של נשיקה.

וככה העברתי אותו יום חמישי.. כמו טווס!!!

ביום שישי, כבר הרגשתי אחרת לגמרי.. הבחורה בפסטיבל ואני פה בבית והיא לא יוצאת לי מהראש! אני לא מפסיק לחשוב מה היא עושה שם.. אוכל כאפות שאולי היא הכירה מישהו, והמחשבה גומרת אותי.
זה הוציא אותי לגמרי מריכוז, עד כדי כך שלא הצלחתי להכין פרויקט ללימודים.
אחרי כל מילה שאני כותב.. אני נכנס לוואטסאפ ובודק אם היא מחוברת..חוזר לפייסבוק לראות אם היא מחוברת שם או אם יש תמונה.. ומשתגע שאני לא רואה כלום.

כמה המצב היה חמור?? אחרי שעתיים של לחץ היסטרי, של חוסר ריכוז ברמות אחרות!! פשוט התפרקתי..
תפסתי איזה ידידה בפייסבוק והתחלתי לדבר איתה.. ותוך כדי שיחה כשאני מספר לה את הסיפור, התחילו לרדת לי דמעות בעיניים...דמעות של כעס על עצמי.. דמעות של איך לעזאזל הבאתי את עצמי למצב של חוסר שליטה, חוסר ריכוז....לא הבנתי איך הבחורה הזו פשוט הצליחה לסובב אותי ככה כמו שאף אחת לא הצליחה בזמן האחרון.

ואני פשוט מדבר עם ידידה שלי ובוכה.. פשוט בוכה.

אחרי השיחה עצרתי.. הלכתי לעשות מקלחת, נחתי איזה שעה.. ולקראת אחר הצהריים.. החלטתי לזרוק את הטלפון בחדר, יחד עם הלפטופ,להתנתק מהעולם עד שאני מסיים את העבודה שיש לי להכין.. ופחות או יותר הצלחתי להתנתק.

גם בשבת הצלחתי להעסיק את עצמי ברוב היום.. עד שהגיע הערב, עד שידעתי שהיא חזרה הביתה.. וכאילו ציפיתי שהיא תיצור איתי איזה קשר. כלום.. שום דבר.... לא דובים ולא יער, לא הודעה ולא פייס.. מרוב ציפייה.. לא הצלחתי להרדם בלילה, לא עצמתי עין.

המחשבות מתחילות לרוץ.. הגלגלים לא מפסיקים להסתובב.. אתה אומר לעצמך .. למה?? למה היא שלחה לי שהיא חלמה עליי? מה זה נתן? מה זה אומר? למה ? למה היא עושה את זה עוד פעם? מה הקטע שלה?? רוצה סבבה..לא רוצה לא צריך... בשביל מה זה טוב?


לפני כמה ימים שלחתי לה הודעה והשיחה לא ממש זרמה. אחרי השיחה הזו הבנתי:
מפה אין דרך חזרה.. אם היא תחליט שהיא רוצה היא תצטרך להפוך עולמות בשביל להחזיר אותי אליה.. אני לא אומר אפילו שלום במכללה יותר אם צריך..
אף אחת...לא תעשה לי את מה שהיא עשתה לי בימים האחרונים!!!!!!


אבל קשה לי ליישם את זה , ועכשיו אני כותב לכם. כבר כמה ימים שאין לי כמעט מצב רוח, שכל הסיפור הזה לא מפסיק להעסיק אותי.. אני ממש ממש כועס על עצמי שנפלתי בפח הזה איתה, אני לא מצליח להבין מה היה, ואיך נדלקתי עליה ככה, ולמה זה מוציא אותי כל כך משלוותי...

כבר מעל שבוע שלא החלפנו מילה.. ואני לא יודע מה לעשות?? לעשות איזשהו צעד?? או להניח לזה?? ואם להניח לזה, איך..??
איך ממשיכים הלאה ומוציאים אותה מהראש שלי?


מה דעתכם?