מלחמות אין סופיות עם המחשבות

אהלן לכולם, לאחרונה אני חושב שיש לי בעיה דפוסית שחוזרת על עצמה.
אז זה מורכב משתי בעיות.

האחת היא שכרגע אני נמצא במעין משבר. נפרדנו, אני יזמתי את זה אני בישלתי את זה.. האמת שזה היה במודע שלי המון זמן. וכל פעם שנפרדנו ויזמתי פרידה משהו החזיר אותי אחורה והחזרתי אותה אל חיי. כך במשך המון זמן..
באופן מודע אמרתי לעצמי כל הזמן שהיא לא בשבילי. ידעתי שאני צריך לעשות את זה מתישהו..

יום אחד היא מתקשרת ומפעילה את הטריגר היא יודעת מה מטריף אותי נפרדתי ממנה באותו רגע, יכול להיות שזה היה אימפולסיבי אבל זאת היתה הבחירה הנכונה אני יודע את זה. שברנו אחד לשני את האמון המון. ונפגעתי ממנה כל כך הרבה שאין לתאר. כל כך הרבה שקרים כל כך הרבה בגידות ושוב חוזר על אותה טעות. יום אחד אפילו נסעתי להביא אותה כשמתברר שהיא 50 ק״מ מהבית עם מישהו אחר.

המשבר מהפרידה זאת הבעיה הקטנה.
הבעיה הגדולה היא שזאת בעיה דפוסית שחוזרת על עצמה. בהסתכלות לעבר אני פשוט קולט שבכל פעם שיש לי משבר פרידה המחשבות והתגובות שלי לא בהתאם למי שאני.
אבל אולי זה כן או אולי לא אני כבר לא יודע.. מה שבטוח שזה לא רציונאלי ולא המציאות שאני רוצה לעצמי.

אני לא מפסיק לקבל התקפי חרדות, ברוב הפעמים אני נכנס להתקלח לפעמים אני מתקלח 4-5 פעמים ביום. במקרים אחרים שזה תופס אותי אני פועל בתגובות לא רציונאליות.

אני מתקשר אליה, כותב לה, שולח לחברה שלה הודעות, עוקב אחריה (זה פסיכי לגמרי)..
אני לא מבין מה מניע אותי לעשות את הדברים האלה, כשמתכתחילה אני רציתי להפסיק את זה..

אני חושב שאחד הגורמים המשפיעים של כל זה, זאת הידיעה שהיא בישלה את הפרידה הזאת עוד לפניי, ואפילו כשנפרדנו היא הכינה את הקרקע וכבר היה לי מישהו שישלים לה את החוסרים ממני.

אבל זה רק אחד הגורמים, ואולי בכלל זאת לא הסיבה אני לא יודע.
בכל אופן אני חושב שאני סובל מתופעה מסוימת שנקראת rocd בתקווה שמישהו פה מכיר/יודע/שמע..

אני פשוט לא מסוגל לשחרר והלתמודד בצורה רציונאלית עם המצבים האלה.
אני מאבד את זה, אני מתאבל יותר מדי, אני מרגיש שסוף העולם.
אני עושה לעצמי נזק ועשיתי לעצמי נזק שחזרתי אליה פעם אחר פעם אחר פעם.

למה הדבר היחיד שאני מסוגל לחשוב עליו זה רק לחזור?
למרות שבאופן מודע אני לא רוצה!!!!! והדבר הזה מוביל אותי לפעול נגד רצוניי.
כמו שקרה עד עכשיו. יכלתי לסיים עם זה לפני כמה שנים כשהאור האדום הראשון נדלק.
תמיד בחרתי להדחיק את האורות האדומים ולהמשיך נגד רצוניי הפנימיים.

מה לעשות? מה לדעתכם אני צריך לעשות?
מישהו מכיר את התופעה הזאת?
מה מניע אותי לעשות את הדברים שאני עושה? למרות הכל???