השכן שלי נמצא במצב לא טוב, גם הרבה אנשים במצב זה

שלום אנשים, אני אשתי והבת שלי גרים בשכירות בבניין לא חדש בנתניה. בבניין גרים משפחה, זוג הורים עם שני ילדים, שניהם בסביבות גיל ה-40, ולפי כמה ימים יצא לי להכיר אישית יותר לעומק את המשפחה.
היו הרבה צעקות מהדירה בחודשיים האחרונים, הנחתי שהקורונה שחנקה את כל המשפחה בבית גרמה לבעיה הזאת.
לפני כמה ימים שמעתי בכי מעט מוזר, ירדתי למטה לאיזור הלובי של הבניין ופגשתי את האב במצב של בכי, הפנים שלו היו צמודות לקיר, כמו ילד חסר אונים. אותו שכן שיצא לנו להחליף מילים של "שלום", "בוקר טוב", היה צריך מישהו שידבר איתו.
פניתי לאותו השכן ואמרתי לו אם יש משהו שהוא צריך ממני והוא נענה בשלילה, אמרתי לו שאנחנו חיים כבר 4 שנים באותו הבניין ושאני רוצה לדבר איתו, כי ברגע זה אני מרגיש בנוכחות של אדם שעד היום לא הרגשתי. הוא נענה בחיוב ואמרתי לו שנלך אליי הבעיה ונשלב על כוס מיץ תפוזים.
אני והשכן התחלנו לדבר על המצב של הקורונה, ששיתנה ברגע אחד את חיינו, והוא ואשתו חיים כרגע מהכנסה זעומה בגלל שיצאו לחל"ת, הוא נהג בחברת הסעות אשתו רכזת חוגים במתנ"ס.
חוץ מההכנסה הזעומה שהם מקבלים, הם אכלו לעצמם את החסכונות, שגם ככה לא היו מרובות, בעל הדירה שלהם דחה להם את תשלום שכר הדירה, בתנאי שיחזירו את זה לאחר חצי שנה וחידוש חוזה לשנה הבאה בתוספת 200 שקלים בחודש, שזה פשוט ניצול ציני שאותו בן אדם שאין לו והוצאות המעבר יכבידו עליו יותר, אז העדיף לוותר על חיפוש דירה.
אותה המשפחה מתקשה להתקיים, הצטמטצה בכל מה שאפשר, הם מכרו את הרכב היחיד שלהם, שנקנה לפני שנה ונמכר בהפסד גדול מאוד מתחת למחיר השוק, כדי שיהיה להם עוד כסף זמין. הבטחתי לשכן שאעזור לו במידה שאני יכול, ואתמול עשיתי קניות בערב יחד איתו ומה שהוא רצה שיהיה בבית פשוט שלמתי, כי מאוד כאב גם לי.
אני מנחש שזאת לא המשפחה היחידה בארץ שגרה ככה, אנשים הגיעו למצב שההוצאות גדולות מההכנסות ומרגישים שהמצב הכלכלי משפיע על המצב המשפחתי, חיסכון בהוצאות על אוכל, חוסר תקווה ופחד מהלא נודע שפשוט לא נחזור לשגרה.
היום זה הם, אבל בעתיד זה יכול להיות אני או מישהו אחר קרוב אליי, אני פשוט לא מבין איך מתעלמים מהאנשים האלה, חסרי כושר השתכרות, חסרי יציבות כלכלית, חסרי קורת גג יציבה.
איפה המדינה שלנו לצד האנשים האלה?
איפה האנשים החזקים שיעזרו לחלשים?
איפה התקווה שצריך לתת להם?

קשה לי להכיל את זה, גם שהתקופה הזאת תגמר, האנשים האלה עם צלקת ופצע עמוק. והכי גרוע, שיש את אלה שמוצאים את ההזדמנויות לרכב על הגל ולקחת עוד מהאנשים האלה, את מה שכבר אין להם.