מרגישה פספוס. איך להוציא את זה מהראש שלי?

זה קצת ארוך. זה התחיל לפני חודש, חברה שלי התחילה לצאת עם מישהו ודרכה הכרתי מישהו. היינו יושבים עם עוד כמה בנים וחברות שלי וחברה שלי נדלקה עליו. אני כזאת ביקורתית ומעולם לא חוויתי שום דבר רומנטי או חוויתי זוגיות יש שיאשימו אותי אבל אני נאיבית שמאמינה שמה שצריך לקרות קורה ושגם הזמן שלי יגיע ואמצא את ״האחד״ פתטית לא? בכל מקרה הוא החזיר אותי ואותה הביתה ונשארנו רק שנינו ועשינו סיבובים ודיברנו המון והיא שמעה שהוא בקטע שלי ודאגה להבהיר לי שהיא רוצה אותו ושלא ציפתה לזה ממני (לא היה כלום) ואני לא אחת כזאת שתעדיף בנים על חברות של שנים אז ויתרתי על זה למרות שכן חשבתי שיש לזה פוטנציאל ונדלקתי על האישיות שלו וכן עניין אותי להכיר אותו עוד. אחרי שבוע בערך ישבנו שוב והוא הגיב לי על סטורים ושוב עשינו סיבוב רק שנינו ודיברנו על החברה ועל עוד שטויות והוא טיזר ברמות אבל עדיין רציני. הוא התעניין בי ושרף דלק על נסיעות לשום מקום שעות רק כדי שנמשיך לדבר והייתה לנו כימיה מטורפת- מהאנשים האלה שאין שתיקות מביכות והשיחה פשוט זורמת בלי לעצור ובלי לחשוב על מה לדבר, היינו קופצים מנושא לנושא בשניות ואהבתי כל דקה איתו. אני לא אקרא לזה אהבה אולי רק הרגשת פספוס כי באמת חשבתי שיכול לצאת מזה משהו טוב. ובריא. שסוף סוף גם אני ארגיש ואחווה. אבל אני שמתי את כל המחסומים ושידרתי שאני לא בקטע ואמר לחברה אחרת ששמתי בלוק רציני. (הוא ניסה לנשק אותי בפעם הראשונה וזזתי) ועברו כמה ימים וישבנו וחברה רחוקה הגיעה במקרה וכל הערב היינו יחד ולקראת הסוף היא התחילה להדבק אליו ועבר כמה זמן ונכון להרגע הם ביחד כבר שבועיים בערך ואני מרגישה תחושת פספוס וריקנות עצומה ואני כבר לא יודעת מה לחשוב ואיך להוציא אותו מהראש שלי, עבר חודש ואני מרגישה כל כך פתטית שהוא עדיין במחשבות שלי ואני לא אחת שמשתפת כי אני חושבת שיש דברים שעדיף לשמור לעצמי ואני כל כך כועסת בעיקר על עצמי ולא יודעת להסביר מה אני מרגישה. לידו הרגשתי כל כך מלאה ושמחה, רק מלשמוע את השם שלו או לראות אותו הריקנות שבי הייתה מתמלאת. זה יותר ארוך מזה אבל ניסיתי לקצר כמה שיותר ואולי הפוסט הזה חסר פואנטה אבל אם יש עוד מקרים דומים לשלי ותוכלו לשתף איך אני אמורה להתמודד ולהוציא את זה מהראש שלי? תודה:)