היא יכולה להיות האהבה של החיים שלי אבל לא יודע אם זה הזמן

שלום לכולם, אנחנו לומדים יחד מסיימים שנה שניה. ההיכרות שלנו התחילה בתור שותפים לדירה ומהר מאוד התפתחו דברים, תקופה מאוד טובה, אשכרה שמחתי כל יום לחזור לדירה ולדעת שהיא מחכה לי שם. אבל אז דברים התחילו לעלות ולא היה נעים ככ ולמזלי שמעתי שחברה שלה מחפשת דירה אז שאלתי אותה אם מתאים לה שאני אחפש דירה אחרת כי באלי לבד. והיא זרמה על זה והכל הסתדר. פה עדיין עוד סוג של היינו בקשר רציף אבל לא משהו מוגדר ואני יודע שהיא לא הייתה פיזית עם אחרים אבל כן דברה. עם הזמן קלטתי שזה לא עושה לי טוב ונפרדנו לגמרי ומאז אנחנו און נ' אוף כל כמה חודשים. הפעם לא דברנו 4 חודשים, לפני כמה שבועות הייתה לי יומהולדת. היא סמסה ודברנו. ועלו רגשות וגעגועים אמיתיים לגמרי באמת אני מת לפגוש אותה.
תהרגו אותי אבל יש לי חולשה. למרות הכל אני עדיין מסוגל לראות אותנו יחד ואני יודע שזה יכול להיות מדהים. אבל אני מותש מלהבין אותה ומה היא רוצה. אני גם יודע שהתנאים הלוגיסטיים מקשים עלינו עכשיו, אנחנו רחוקים כרגע כי אני חזרתי להורים. ואבא שלי סיעודי ובק. סיכון ואני מההיסטרים.
קיצור, אני שמח שהיא סמסה ובאיזשהו מקום הייתי שמח לראות מה קורה בניינו ובלי קשר, כיף איתה וזה תמיד בא טוב. אני כן פחות בקטע של להכניס מישהי לחיים שלי עכשיו, לדאוג לה ולהתחשב בה. וגם ככה כל יציאה היא קצת סרט. מצד שני היא לא סתם מישהי ובזמן האחרון התחלתי קצת להתגעגע אליה אז במינון הנכון זה בטח לא יזיק.
אני באמת מאמין שכשיש רצון יש דרך ועכשיו זה דווקא זמן טוב כי אח שלי ישן הרבה בבית, ויש מטפלת ביום אז יש מי שיעזור עם אבא שלי. בקיצור, אם נרצה נמצא דרך. הקטע הוא שאני כן קצת אמביוולנטי בנוגע אליה. לא בקטע של אם אני אוהב או נמשך. אני חד משמעית כן. פשוט בכל זאת שנתיים און אוף תבינו לבד. אני רוצה להכנס לזה נכון והפעם ושזה יחזיק ואני עוד לא ממש יודע איך זה קורה. ומולה ישירות משום מה קשה לי לעשות את זה אז גם פחות זורם לי איתה כרגע קשר יומיומי כזה. מצד שני ככה מחדשים קשר.
היא שלחה לפני כמה ימים "היי מה קורה" לא ידוע למה אבל לא היה לי חשק לענות לה באותו רגע וזה איבד מומנטום ועכשיו גם אם יבוא לי לדבר איתה סתם ככה זה ירגיש מוזר. אז יותר קל לי להמנע מזה וזהו. איך אני יוצא מזה?