נשארתי לבד, מה לעשות?

טוב אני אתחיל מההתחלה ואנסה לספר את כל הסיפור.
אני בן 15 עולה לכיתה יא ובזמן האחרון כל מה שבניתי בורח לי בין הידיים.
מאז שאני זוכר את עצמי הייתי מוקף בחברים, ילד בלונדיני, נראה טוב, קצת שמנמן אפשר להגיד אבל עם מסת שריר מכובדת, בטחון עצמי בשמיים, מנהיג שלא כל יום רואים, מצחיק מאוד, כיף להיות לידי, יודע לדבר עם בנות ,באמת בלי להשוויץ אני ילד מאוד מיוחד.
בשלוש שנים האחרונות מכיתה ז עד עכשיו(כיתה י) היה לי את החבורה שלי (היינו 8 ילדים) ובאמת היינו חבורה שלא רואים כל יום,כל היום אחד בתחת של השני, מגובשים מאוד , פתוחים אחד עם השני, יכולים לשבת שעות לצחוק ולדבר כמו משוגעים ממש אחים שלי לכל דבר ועניין.
בתקופת הקורונה קרה המון דברים בחבורה ואחד מהם היה שרבתי עם 2 חברים מאוד טובים שלי על שטויות,הייתי בסערת רגשות והשפלתי אותם בקבוצה של הבנים של השכבה(חשוב לציין שאנשים מכירים אותי ויודעים שאני כועס אני אומר דברים לא בהקשרם ,אני יודע שזה לא בסדר אבל אני מנסה לעבוד על זה כמה שיותר).
בערך חודש אחרי שהם עזבו התפרקה החבורה מסיבות כאלה ואחרות.
עכשיו נוצר מצב שאני נשארתי לבד, 2 ילדים מהחבורה יש להם חבורה משל עצמם עם ילדים מהכיתה שלהם(כיתת מבר), 4 החברים הכי טובים שהיו לי בחבורה (2 מהם זה הילדים שרבתי איתם ו2 מהם אלה החברים הכי טובים שנשארו לי)הלכו ופתחו קבוצה מאחורי הגב שלי עם עוד 3 ילדים ( אחד מהם זה ילד שאני הייתי חבר מאוד טוב שלו שהיה מחוץ לחבורה כל השנים האלה ובאמת ניסיתי לדחוף אותו מהלב כל הזמן לחבורה וליציאות איתנו והם שמו עליו אלף ז*ן ו"הוא לא בא בוויב שלהם" ו2 מהם הם מחבורה אחרת בשכבה שעד מלפני חודש לכלכנו עליהם כמו מטורפים) והאחרון שנשאר הוא מתאמן בכדורגל והוא כל הזמן באימונים, בקיצור נשארתי לבד.
אני הלכתי ויזמתי שיחה עם אחד מהילדים שרבתי איתם והוא(בקצרה) מאוד נפגע ממה שקרה והוא טען ששום דבר בעולם לא הצדיק את מה שעשיתי לו, באיזהשהו מקום אני מבין אותו אבל שוב פעם התנצלתי מכל הלב ובאמת אמרתי לו שהבנתי את הטעות שלי ושחוויתי אותה על בשרי שנשארתי עכשיו חודש לבד בזמן שכביכול הייתי אמור לעשות חיים משוגעים ולהיות כל היום עם החברים הכי טובים שלי
(חשוב לציין שהכל בקצרה)
והוא המשיך בשלו ואמר שהוא לא יחזור להיות איתי כמו פעם או באותה חבורה איתי.
עכשיו הלכתי ויזמתי שיחה עם הילד השני שרבתי איתו גם והצטערתי על כל מה שקרה שוב פעם מכל הלב כי הם באמת היו חשובים לי ואני אוהב אותם והוא גם אמר שהוא לא מוכן להיות איתי באותה חבורה שוב ולחזור להיות כמו פעם(חשוב לציין שעשיתי בשביל שניהם מעל ומעבר בחברות שלנו כי באמת אהבתי אותם והם היו חשובים לי וזה הרגיש לי כאילו הם שכחו את כל מה שעשיתי בשבילהם באמת בשביל שטויות שהוצאתי מהפה והצטערתי עליהם מכל הלב) עכשיו בכל הזמן הזה אני ציפיתי מה 2 חברים הכי חשובים לי לעשות הכל בשביל שאני אהיה איתם בחבורה(מה שאני הייתי עושה ללא למצמץ בכלל) בין אם זה לבוא ולהגיד לאלה שרבתי איתם מהשנייה הראשונה שהם פתחו את הקבוצה שאם אני לא שם אז הם יוצאים או בין אם זה להגיד הוא פה ואם לא מתאים לכם תצאו.
הם לא עשו אתזה ובאמת בואו נגיד שהם דאגו לאינטרסים שלהם וזה סבבה לגמרי אבל לא הבנתי איפה אני בכל הסיפור הזה.
היום עשיתי עם שתי החברים שהכי חשובים לי בעולם שנשארו לי (אלה שעכשיו בחבורה החדשה) שיחה על זה שאני פגוע מהם בצורה מטורפת ומאוכזב, ובמבחן הזה של החבר שהוא אח הם נכשלו ובענק והצגתי להם את כל מה שהיה לי להציג והם טענו שגם אני עשיתי טעויות וגם לא דאגתי לעצמי ולא ניסיתי לצאת ודברים כאלה, בחלק מהדברים הסכמתי איתם אבל שוב פעם אמרתי להם שציפיתי מהם בתור אחים שלי לדאוג לי ולנסות לדחוף אותי כי גם יש לשתיהם מאוד השפעה וגם אם לא לצרף לחבורה הם לא רשמו לי הודעות של "מה איתך?, איך עובר התקופה" דברים כאלה בנוסף הם אמרו שעוד כלום לא מאוחר כי הם עדיין לא התגבשו כחבורה ואפאחד לא מחוייב לחבורה חוץ מאחד לאחד אני יצאתי מהשיחה הזאת דומע ופגוע בצורה מטורפת ואמרתי לאחד מהחברים הכי טובים לי שאני אעשה את החישובים שלי אבל כרגע אני רוצה להתרחק ממנו, עכשיו אני לא יודע מה נכון בשבילי.
להתרחק ממנו(הוא ילד גם מנהיג כמוני, מאוד חזק חברתית) ואז כמעט ולא יהיה לי אופציות כי אני פגוע בטירוף.
או לנסות להתקרב אליו שוב פעם כמה שיותר(שוב פעם מיותר לציין שהייתי בן בית אצלו ואמא שלו זה אמא שלי ואבא שלו זה אבא שלי והאחים שלו זה האחים שלי ממש ככה) ולנסות לשקם איכשהו הכל.
בלי שום קשר אם אני מחליט לשקם הכל אני לא יודע בכלל מאיפה להתחיל כי כל הכימיה שלי השתנתה עם כל החברים הכי טובים שלי (כמו שציינתי בהתחלה אני ילד שמאוד כיף להיות לידו ובאמת חברותי מאוד, נוסף על כך כל הילדים בשכבה חברים שלי).
צריך עזרה אמיתית ממכם ומה אתם חושבים על המצב הזה.