מרגיש שהתאונה הרסה לי את החיים, מה יהיה עוד 5 שנים?

אז ככה.

עברתי תאונת דרכים לפני 12 שנה.
קיבלתי פיצויים בגובה כמה מאות אלפים.
אין לי מה לעשות איתם, אין לי דרך לקנות איתם דירה. אולי דיר חזירים במקרה הטוב.

אני צריך מכם עזרה, כדי שאצליח להירגע.
אני מוכר כנכה בביטוח לאומי, ומקבל קצבת נכות. יש לי תמיכה מהמדינה.
אני מתחיל גם שיקום מקצועי שכולל השלמת בגרויות, ובהמשך לימודים אקדמיים.

יש לי בן זוג תומך ואוהב, מקסים ממש. אני אוהב אותו. אנחנו ביחד 5 שנים.
אמא שלו - מאוד תומכת ודואגת. הם יושבים טוב, כלומר, יש להם כסף, לא חסר להם.

אמא שלו אמרה לי היום: "אני רוצה שאתם תגיעו לדירה בעוד 5 שנים.
אני שאלתי אותה- "איך? יש לי רק כמה מאות אלפים."
אז היא אמרה: "נו, יש לו אמא, מה אתה חושב? אני אתן, אני אעזור, סגור את הכסף בבנק בינתיים ל-5 שנים, תחסוך".

מצד אחד- אני אמור להירגע, אחת החרדות הכי גדולות שלי היא שלא תהיה לי קורת גג.
בגלל התאונה שעברתי- אני מרגיש נזקק, פצוע, חרד, אני פוחד שאיכשהו אמות (אני לא רוצה למות) -בתאונה או בחציית כביש. או ממחלות כמו סרטן- בגלל כל הלחצים הנפשיים שלי.

אני בבעיה חברים, יש לי אמנם הון, אבל ההורים שלי לא יכולים לעזור לי (כמו הרבה אחרים).
הבן זוג שלי, שאני אוהב אותו (עוד לפני שידעתי שהוא "יושב טוב") - יכול לעבוד, הוא סוס עבודה, הוא בנאדם מאוד מוצלח ואינטלקטואל- בעקבות כך גם המשיכה הגדולה שלי אליו. אני שואף להיות כמוהו ושם לי למטרה להצליח לתפקד כמוהו- על אף שאני רחוק שנות אור מכך.

אבל אני בכל זאת מרגיש חוסר וודאות, אני לא יודע מה יהיה בעוד 5 שנים.
אני פוחד, ולא מצליח להעריך את מה שיש לי.
אמנם יש לי הון ראשוני לדירה- אבל אין לי כושר עבודה, יש לי המון בעיות נפשיות, אני צריך להשלים בגרויות וללמוד באוניברסיטה קודם- כל זה אני מתכנן לעשות ב5 שנים הקרובות.

בגרויות + אוניברסיטה = 5 שנים. בתקווה גדולה.

מה אתם אומרים? איך אמא שלו נשמעת לכם? תומכת? אוהבת? היא תעזור לנו?
היא אמרה לי משפט היום: "אני רוצה שתהיו מסודרים עוד 5 שנים".
איזה הורה אומר כזה דבר? זה מדהים! ועדיין (!!!) אני לא מצליח להרגיש נחת ורוגע.

חשוב לי לציין שחבר שלי מנסה להרגיע, ותומך - אבל אני עדיין חרד שמשהו יקרה ב-5 שנים האלה (אני בטוח שלא ניפרד, זה קשר עמוק מאוד, אני אוהב אותו והוא אוהב אותי, אין שום סיבה שזה ייגמר בנינו) - אני פוחד למות, או שלא אצליח בבגרויות ובאוניברסיטה ובשיקום המקצועי - ואז אמא שלו לא תרצה לעזור לנו כי היא תראה שאני לא בן זוג רציני - שאני לא עובד ולא נותן מעצמי, למרות שהיא יודעת למצבי ומאוד מבינה אותי ואוהבת אותי.

חברים יקרים שלי,
אני באמת מרגיש שיש לי מזל, אני יודע שיש לי מזל, אבל זה שיש לי כמה מאות אלפים- לא שווה את זה שעברתי תאונה.
אני מרגיש שהתאונה הזאת הרסה לי את החיים, אני כל הזמן מרגיש קורבן, ניצול ונזקק כל הזמן. חרד מאוד.

ההורים שלי הם לא בעלי ממון- אמנם יש להם דירה משלהם- אבל אין ביכולתם לתת לי ולבן זוגי הון ראשוני.

אני רוצה להגיד לכם כאן, אני יודע שאולי דבריי ירגיזו חלק מכם - אבל תחשבו על זה, תנסו להבין אותי, עברתי תאונה- גם אם הייתי מקבל 1,000,000 לא הייתי רגוע עכשיו.

אני חושב שארגיש רגוע רק במצב הנ"ל:
- לי ולבן זוגי תהיה דירה משלנו.
- אני אצליח להוציא ציונים טובים בבגרויות + בלימודים באוניברסיטה.
- אני אעבוד בעבודה מספקת ונעימה, שאוכל להתקדם בה.
- אני אצליח לנהל חיים נורמטיביים במדינת ישראל.

בבקשה חברים, אשמח לעצות שלכם, כיצד להסתכל על חצי הכוס המלאה - וכיצד לא להרגיש רע כל-כך, למרות שיש שני צדדים למטבע. ולמרות שיש לי תמיכה מכאן ועד עולם מאמו של בן זוגי ומבן זוגי - וגם תמיכה נפשית וקורת גג תחת בית הוריי - מתי שרק אצטרך.

אוהב אתכם,
ותודה גדולה.