יחסים נוראיים עם אמא. לא מכבדת אותי בכלל

היי
אני די נואשת וחושבת שבאיזשהו מקום צריכה דעה אובייקטיבית למצב כי כבר קשה לי להבין לבד.
אני גרה עם אמא שלי.
אמא שלי עברה חיים קשים בארץ עלתה לכאן והייתה צריכה להסתדר לבד בכוחות עצמה כשאני הייתי תינוקת. אין קשר לאבא.
כל החיים הקשר איתה לא היה טוב.
מהצד שלי אני מרגישה שאין הערכה כלפיי בשום צורה וגם אין שום כבוד אלי.
מגיל 20 אני עוזרת כלכלית בצורה די ניכרת, ומקבלת תחושה שאני פשוט חייבת. אני יודעת שזה משהו שצריך לעשות, אבל להציג את זה בתור "חייבת" זה משהו שתמיד הרגיש לי לא מוערך וממש מקשה עלי לעזור בכיף. זה ברור מאליו ..
מעבר לזה.. אמא שלי בנאדם מאוד אימפולסיבי, זה בא לידי ביטוי בזה שהיא מתעצבנת מהר, לדעתי משטויות , מתקשה מאוד לשלוט בעצבים שלה ובסוף זה יכול גם להגיע להעלבות וחוסר כבוד כלפי. כאילו בגלל שהיא אמא מותר לה להגיד מה שהיא רוצה גם אם זה יפגע בי..יורדת עלי בכוונה כדי לפגוע .
השנה הזו עברתי תהליך פנימי עם עצמי והתחלתי להבין (כן רק בגיל 25) שלא כל מה שאמא אומרת זה ברזל.. והתחלתי יותר לעמוד על זה שאני לא אסכים שלא יכבדו אותי. כמובן שאני לא מושלמת .. אבל אני מאוד מאוד משתדלת גם אם אני עצבנית לא להוציא את זה החוצה בצורה קולנית אלא יכולה סתם להסתובב בבית בלי לדבר איתה כי נפגעתי ויש כמובן אווירה לא נעימה והיא גם על זה תתעצבן ותגיד שאני עם פרצוף תחת. כל החיים אני שומעת את זה .
ההתנהגות שלה גורמת לי לרצות לעבוד על עצמי עוד יותר שלא אהיה כמוה. אבל החיים בבית קשים מאוד במצב הזה.
אני לא מקבלת תמיכה אימהית חמה בצורת חיבוק או ניחומים כשאני צריכה. הכל סובייטי מידי וצריך להתחשל מהכל ודי לבכות זה מעצבן אותה אם אני בוכה!!
לאחרונה לדוגמה עלה רעיון שאתחלק איתה בביטוח של רכב כי אני נהג חדש וזה ביטוח יותר יקר .. ואני אצבור ניסיון בזמן הזה כדי ואתחיל לנהוג לבד. כמובן שהיא זו שאיתי באוטו. חששתי לעשות את זה כי ידעתי שזה יהיה הכל בתנאים שלה אבל הלכתי על זה. אחרי פחות מחודש כבר מרגיש שפשוט אין לה כח לזה והיא החליטה יום אחד שזהו היא לא נוסעת איתי יותר אחרי שהיא התעקשה כמה זה חשוב לצבור ניסיון. ובעצם הבן זוג שלה יסע איתי כשהוא מגיע אלינו פעם פעמיים בשבוע וזהו. זאת אומרת התעלמות מוחלטת מההבטחה שלה ומהמחוייבות כלפי שהיא גם מבוססת על השקעה כספית מצידי. לבד לא נותנים לי לנסוע. זאת רק דוגמה אבל בסופו של דבר העיקרון המנחה בבית זה שהמילה שלה זה ברזל. היא החליטה אז זהו. למי אכפת שזה לא הוגן ? לא יפה בכלל..
אני רוצה להתחיל ללמוד שנה הבאה ועד אז...אני חייבת לחסוך כסף ולהמשיך לגור איתה.
אבל קשה לי . אני מרגישה שלא סופרים אותי .. היא יכולה לדבר אלי הכי מגעיל שיש כי היא עצבנית ולפגוע בי ואני כבר לא מוכנה לזה . וכשאני מעבירה עליה ביקורת באופן מכובד שזה פוגע בי והיא צריכה לראות לא רק איפה אני טועה אלא גם להסתכל קודם על עצמה היא מתעלמת או להפך מחזירה עקיצה או איזה איום שאני תכף צריכה לחפש דירה .
בקיצור מצב מסובך אני כבר שוקלת ללכת לטיפול כדי שזה לא יצלק אותי לכל החיים אני גם ככה מרגישה שהאישיות שלי לא הכי מוצלחת ואני ממש מתחילה להאמין שזה בגללה כי כל החיים רק ירדה עלי ולא פירגנה לי ואני לא הכי מעריכה את עצמי וגם בנאדם לא כלכך שמח אלא יותר צינית ביקורתית וגם יכולה להיות די עצבנית אבל אני ממש ממש מאמינה שזה מהבית ואני רוצה להיות בנאדם אחר !!!
אני אשמח לקבל תגובות דעות עזרה עידוד משהו אני ממש בבאסה מזה .