אבא שלי חולה סוכרת ואני מטפלת בו, הוא תלותי בי

היי,
יש לי אחות תאומה ועוד שני אחים גדולים שלא גרים איתנו, אבא שלי היה בבית חולים איזה חודשיים בגלל בעיות בכבד ושם גילו לו גם סוכרת. כשהוא חזר מבית החולים אחותי הייתה מטפלת בו, היא ממש לא אהבה את זה ולא רצתה את זה כי אח שלי אמר לה לא לעשות את זה ושהוא אמור לעשות את זה לבד לעצמו. אחר כך אבא שלי אמר לי לעשות את זה, אז אחותי לימדה אותי לעשות הכל ועכשיו אני מזריקה לו אינסולין שלוש פעמים ביום, עושה לו בדיקות דם פעמיים ביום, מביאה עד אליו את התרופות שהוא צריך שלוש פעמים ביום ומכינה לו מים ויוגורט בבוקר (כי אסור לו על בטן ריקה), אני מכינה לו אוכל, כל פעם שהוא צריך להשתין הוא קורא לי ואני רצה מהחדר שלי עד הספה בסלון להביא לו את בקבוק השתן שלו (הבקבוק נמצא למטה, והוא קורא לי בשביל זה כל שעה בערך), אני גם שוטפת לו את הבקבוק, אני מחליפה לו תחבושות ומחליפה לו נקז.

הוא באמת בקושי קם מהספה או מהמיטה, אם הוא קם אז זה רק אם הוא צריך לאכול או ללכת לישון וכאלה.

זה נהיה כל כך גרוע ברמה ש(סליחה על הגועל) לפני כמה ימים ברח לו שלשול במיטה והייתי צריכה לנקות את זה, והייתה עוד פעם אחת שהוא שכב בסלון והוא לא הצליח לקום למיטה והיו לו קשיי נשימה, אז הוא קרא לי ב-02:00 בלילה שאני אשגיח עליו שלא יקרה לו משהו חס וחלילה, אז הוא ישן בספה בשכיבה עם שמיכה ואני ישנתי בפינה של הספה בישיבה בלי שמיכה ובלי כלום, ישנתי רק איזה שעה וחצי בגלל זה.
אח שלי דיבר איתי על זה והוא הסביר לי את מה שהסביר לאחותי, חשבתי שכל הסיפור הזה הוא זמני ורק לתקופה אבל אחי אמר לי את מה שאמר לאחותי, שצריך כל החיים להזריק לו אינסולין ולעשות לו בדיקות דם בגלל הסוכרת, ושאם זה מגיע למצב שהוא בקושי הולך אז הוא צריך לחזור לבית החולים, אבל הוא פשוט מתפנק עליי ושככה הוא בחיים לא יחזור למצב נורמלי ושאני אצטרך לטפל בו כל החיים ולא אוכל לצאת מהבית.

הוא ניסה לדבר איתו על זה כשאחותי עוד הייתה מטפלת בו, אבל כל פעם שהוא ניסה להסביר לו אבא שלי היה מנתק לו את הטלפון בפנים והוא לא היה מקשיב.
אמא שלי לא קשורה כי ההורים פרודים ואמא שלי גרה לבד, והיא הבן אדם האחרון שאבא שלי יקשיב לו.

אחי אמר לי גם שאם זה ימשיך להתנהל ככה כבר עדיף שאעבור לגור עם אמא כי זה יהרוס לי את החיים (אני לא באמת אעשה את זה כי יישבר לאבא שלי הלב, בלי קשר לטיפולים, עניין משפחתי מסובך).

לדבר איתו לא יעזור, הוא אף פעם לא מקשיב והוא יגיד לי "אני טיפלתי בכם כל החיים אז תטפלו בי גם" ודברים כאלה וימצא תירוצים להתחמק.

היחידה שאני יכולה לחשוב עליה שאולי תוכל לעזור זו דודה שלי (אחותו) וגם מהתשובה שהיא תיתן לי אני חוששת כי היא מצפה ממני לעזור לו...
מה עושים? גם אם אין לכם ייעוץ אז זה בסדר כי זה בעיקר כדי לפרוק, אז אשמח אם לפחות תגיבו את דעתכם או משהו.
סליחה על החפירה ותודה רבה לעונים.