אין לי בגרות ורישיון נהיגה, מרגישה תקועה

אז ככה :
תמיד הייתי ילדה עם קשיים בלימודים מכיתה א הייתי בחינוך מיוחד כשהגעתי לכיתה ב' לא ידעתי לקרוא עד שהלכתי ל"מרכז למידה" ששם לימדו אותי.
תמיד לוח הכפל לא ידעתי לא לימדו אותי אותו טוב..הייתי עושה הכל במחשבון.
עד היום**
ולא עשיתי בגרויות בכלל בכלל כי מצאו שאין לי יכולות לעשות בגרות.
תמיד ניסיתי ללמוד במתכונת בהיסטוריה למשל חרשתי ניסיתי ונכשלתי.
היתי חורשת ונכשלת.
עד שוויתרתי והבנתי שסטודנטית אני כבר לא אהיה.
לצערי.
רציתי ללמוד אחרי בצפר לתיאוריה למדתי לבד בבית ולא הבנתי כלום אחרי 10 דקות פרשתי.
לפני הגיוס לא עבדתי בכלל...
פחדתי מאנשים פחדתי מה ייחשבו עליי..
רק שמעתי "ראיון עבודה" קיבלתי חום! וחרדה והלב שלי דפק מהר!!
הלכתי לראיון עבודה ורק הביאו לי ת'טופס לחתום ברחתי!!! הרגשתי חרדות ולחץ. כאילו לקחו לי את החופש.
וכיום אני חיילת, בצבא ולא הולך לי אני 5 חודשים רק בוכה אני בבסיס סגור וקשה לי כי מילדות הייתי עם כפית של זהב בפה פינקו אותי אולי כי אני הקטנה במשפחה ..
אני יום יום בוכה שם לא מרגישה חיילת לא מרגישה בת 19 אוטוטו 20..
מרגישה ילדה בת 14 שרוצה לנסוע לטיול עם המשפחה להנות לצחוק בלי לחשוב על המחר על הצבא על עבודה...
תמיד הייתי שונה מכולם תמיד בהפסקות הייתי מנודה עם 3 חברות מהכיתה שלי היינו כמן כיתה של אוטיסטים (אני לא אוטיסטית) אבל ככה הינו.
היינו בכיתה יב ולומדים חומר של ד'_ה' שזה גם היה קשה לי!:(
תמיד האחים שלי היו מצליחים ממני בהכל...
עבדו מגיל צעיר..ואני לא..
אני מרגישה שונה חיה בעולם אחר..
לא מדברת עם אנשים רק עם אנשים שאני מכירה אני נחמדה ..
למשל אתמול ישבתי עם חיילים בארוחת שישי ולא הוצאתי הגה.
התביישתי.
רציתי לברוח. הרגשתי נחותה לעומתם שהם בוגרים עצמאיים ..
ואני מרגישה עוד ילדה..
רע לי בצבא אני רכזת כח אדם תומכים בי ועוזרים
אבל זה לא עוזר.
תמיד אני דכאונית הלכתי לקב"ן ונראלי שבסוף יוותרו עליי...
אני רוצה לצאת מהצבא כדי להיות חופשייה אבל מצד שני מה אני יעשה בחוץ? חשבתי על שירות לאומי אבל גם שם אני צריכה לקום ב6 אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי...אני ילדה חרדתית לקחתי כדורים ורסקיו להרגעה. אבל הרגשתי משוגעת אז הפסקתי.
אני רוצה להצליח אבל מפחדת.
מפחדת להתבגר..מפחדת להתחיל
רוצה לעבוד ומפחדת מראיון.. מהכל..
מה לעשות?????