אשכרה עדיין ילד ואני צריך עזרה, אבל אף אחד לא מעוניין לעזור לילד בן 30

אני לא יודע איפה להתחיל אז פשוט אזרוק הכל.
אני בן 30, היו לי נעורים קשים ויוצאי דופן. עברתי תאונה קשה שהייתי ילד.
מאז אני סובל מפוסט טראומה שכמובן אובחנה רק בשנים האחרונות.
לא ממש הלכתי לבצפר, והפסקתי לגמרה להגיע בחטיבת הביניים. לכן יש לי גם שגיאות כתיב כמו שבטח תשימו לב. המצב הבריאותי שלי על הפרצוף ואני לא מצליח להתמודד עם זה ולעשות מה שאני צריך כדי להיות בריא יותר. עברתי עכשיו לדירת שופתים פעם ראשונה בחיי שבעצם עזבתי את הבית. אין לי כסף או עבודה. גם לא ממש אוכל לעבוד אם לא הטפל בעצמי קודם. אני מקבל מהמדינה 2000 שקל בחודש. ואני מפחד להסתכל על חשבון הבנק שלי ולראות מה קורה שם. כי אין לי ממש יכולת באמת להתמודד עם זה. אני כמובן משתדל מאוד לחסוך, אבל אפילו החיים הבסיסים ביותר מגדילים לי את המינוס כל חודש. למדתי מקצוע אומנותי והאמת שאני ממש טוב בו. אבל אין לי את הביצים שצריך כדי לדחוף את עצמי בתחום הזה. ואני לא באמת חושב שאוכל להתפרנס ממנו. חשבתי אולי ללמוד משהו יותר ראלי כמו תיכונת או משהו כזה. אבל זה מאוד מדכא אותי וזה אפילו גורם לי פשוט לרצות למות. יש לי הרבה תכונות טובות, ואני אפילו גבר נעה מאוד. ככה שאני מצליח להשיג הרבה דייטים אבל רק בחורות שבורות רוצות אותי. ובצדק. כי גם אני שבור. ובחורות בריאות מתרחקות ממני. אני כל כך לא יציב נפשית. ובמצוקה נוראה. כנראה אצטרך בגילי לבקש עזרה כספית מההורים, שאין להם יותר מדי לתת. אני רואה אנשים בגילי כבר כל כך מסודרים שזה שובר לי את הלב.
יוצא לדייט בטישרטס וכפכפים ושותה איתן בירה בפארק כאילו אני בן 16.
אני כבר לא רואה עתיד וורוד כל האופטימיות שלי נעלמה ואני מתחיל לראות את סימני הגיל שיערות לבנות קליקים במפרקים וכו. תמיד חשבתי שאני יהיה מישהו בעולם הזה.
שלא סתם סבלתי כל כך כילד ונער. שלא סתם הייתי מבודד מהחברה. ועכשיו אני מגלה ששום דבר לא השתנה. השבר לא הפך אותי למישהו חזק יותר ומנוסה יותר להפך. פשוט שבור יותר. הפכתי להיות בן אדם שאני מתבייש להיות.
אפילו הידרדרתי לפשע. אלוהים ישמור מה נהיה ממני.
אני אשכרה עדיין ילד ואני צריך עזרה, אבל אף אחד לא מעוניין לעזור לילד בן 30
והאמת שאני גם לא מעוניין לקבל. ואני לא חושב שיש עזרה שאוכל לקבל.
פאקינגשיט
פאקינגשיט