לא מצליחה לצאת מהדיכאון והחרדה... מה עושים?

היי אני בת 17 עולה ליב אני כבר חצי שנה מרגישה בדיכאון עמוק ולא מצליחה להרים את עצמי .. אני כותבת כאן כי באמת מרגישה שהגעתי לשפל ואין לי עם מי לדבר . השנה האחרונה הייתה לי מאוד אינטנסיבית וקשה גם בגלל שלפני שנה ומשהו סבא שלי נפטר ולקחתי את זה מאוד קשה כי הוא היה מאוד קרוב ללב שלי , ממש כמו אבא .. דבר שממש השפיע לי על כל ראיית החיים ועל משמעות החיים . גם ברמה של הלימודים הייתי בי"א והיה לי באמת כל כך קשה לא קמתי מהכסא לשנייה ולא באמת נהנתי , ועכשיו הקורונה הזו עוד יותר מרגישה שהתקופה שאמורה להיות הכי יפה בחיים שלי נזרקה לפח .. אני מרגישה דיי שונה מכולם מרגישה שכולם כל כך ילדותיים שכל מה שמעניין אותם זה רק האינסטגרם והרשתות החברתיות המחורבנות האלה , אני מרגישה ממש לבד . בתקופה של הסגר שהיה באמת לא יצאתי מהמיטה מהדיכאון אני מרגישה שנגמרו לי החיים ואני לא אוכל לצאת יותר לבלות . לפני כמה זמן הייתה לחברה שלי יומולדת , התלבשתי יפה התארגנתי יצא שאיחרתי בכמה זמן ופתאום הגעתי ראיתי כל כך הרבה אנשים דבר וכל זה אחרי שלא ראיתי הרבה אנשים כמה חודשים נכנסתי להתקף חרדה ממש קשה כולי רעדתי ופתאום לא הצלחתי אפילו לדבר .. מפחדת שזה יקרה לי גם השנה , בשנה האחרונה שלי בבית ספר .. גם בחיים לא הייתי בקטע עם מישהו או בזוגיות , לא יודעת זה גם בגלל שבעיר שלי אני ממש לא מתחברת כל כך לאנשים הרוב דיי ערסים ... אני דיי ביישנית והכל אבל יש לי הרבה חברות אבל חברים בנים אין לי בכלל . רוב החברות שלי איבדו את הבתולין והתנשקו ורק אני נשארת מאחור . לא רוצה להכנע ללחץ חברתי כלשהו אבל אני כן דיי מפחדת שאין אף אחד בעולם שמתאים לי ואני אשאר בודדה לכל החיים . אני מרגישה כל כך לבד .. גם המראה החיצוני שלי זה משהו שמעסיק אותי כל כך הרבה תמיד אני חוששת שאני לא מספיק יפה או "רזה" מספיק ושאני לא הטעם של אף גבר ( אני גם גבוהה 1.73 דבר שבילדות אנשים דאגו להוריד לי את הביטחון לגבי זה ) בקיצור , בתקופה האחרונה יש כל כך הרבה דברים שמציפים לי את המחשבות אני נכנסת בגללם לדיכאון ממש בקלות . הלוואי והייתי לוקחת הכל באיזי ופשוט נרגעת ומפסיקה עם המחשבות יתר האלו שמכניסות אותי לדיכאון .