הוא חבר שלי ואני אוהבת אותו, למה אני מתביישת בו?

טוב אז ככה..

יש לי חבר שגדול ממני בשנתיים, הוא עכשיו מסיים י׳ב ואנחנו ביחד כמעט חצי שנה. הוא מדהים. מכל בחינה שהיא..
חיצונית ופנימית.. הוא מצחיק, חכם, חתיך, מתחשב.. חברות שלי כבר פגשו אותו וכולן ממש אהבו, אחת מהן אפילו התחילה משהו עם חבר שלו. הבעיה היא שחוץ מהחברות הקרובות יש לי הרבה ידידים בנים, שכל הזמן רוצים לפגוש אותו, ובקטע הזה אני קצת מתביישת בו.. אני גרה במושב, והוא גר בעיר שקרובה אליי, בערך 10-15 דקות נסיעה בין לבין. התיכון שלי הרבה יותר קטן, הוא במושב ומגיעים אליו מי שגר באזור שזה בעיקר יישובים קטנים, וכולם שם ילדים פשוטים כאלה, באים לבית ספר עם חולצות צופים וסנדלי שורש, אין לנו קניון ואפילו לא מרכז מסחרי או משהו בסגנון, מקום מאוד קטן ומשפחתי, כולם מכירים את כולם.. וגם המצב הכלכלי של כולם הוא די אותו דבר, בתים רגילים כאלה. רוב הידידים שלי חוץ מאחד שעבר אלינו לפני שנה מעיר אחרת, הם כולם מושבניקים באופי ובמראה. התחומי עניין שלהם אחרים לגמרי משל חבר שלי, שהוא הרבה יותר עירוני באופי, מתלבש אחרת, נראה אחרת, חושב אחרת..
אין לנו לאן לצאת כי המושב הזה הוא פשוט חור, אז סתם יושבים ברחוב או בבית של מישהו.. כולם ילדים טובים כאלה, חוץ מבירות אין כלום.. ואצל חבר שלי זה בדיוק ההפך, הוא וחברים שלו יוצאים ושותים, וכל ההתנהגות והדיבור שונים לגמרי. ידידים שלי הם נורא קרובים אליי, כמו אחים כאלה, אבל הם מאוד ביקורתיים וצינים וקוטלים באופי שלהם. חבר שלי הרבה יותר בוגר ונחמד מהם, ויש לי מין תחושה שכל הסיטואציה תהיה מזעזעת.. כאילו אני מדמיינת שהם יביכו אותו או משהו, כי הם נורא חדים ושנונים ויכולים להיות ממש מגעילים לפעמים.. ודווקא בגלל שחשובה לי הדעה שלהם, אני פוחדת שאם הם לא יאהבו אותו אז זה ישפיע עליי ויוריד לי ממנו. זה נשמע מפגר ואני בעצמי לא מצליחה להבין למה אני מרגישה ככה. בהרבה דברים אני שונה מאוד מידידים שלי, אני לא בדיוק מושבניקית טיפוסית, חוץ מהעובדה שאני בצופים וזהו. החברות הקרובות שלי גם כאלו, יותר עירוניות באופי ובלבוש משאר הבנות בשכבה.. אז איתן זה היה קל, אבל עם ידידים שלי אני יודעת שזה לא יעבור חלק בכלל. מה אתם אומרים? איך להשתחרר מהמחשבה הדבילית הזאת? לחברה שלי יש יום הולדת בקרוב והיא אמרה שאני יביא אותו, אבל גם ידידים שלי יהיו שם.. וכל הרעיון שהם יפגשו מרגיש לי כמו רעיון רע מאוד. וזה מחרפן אותי! כאילו מה דפוק אצלי? הוא חבר שלי ואני אוהבת אותו, למה אני מתביישת בו??