לא מסתדר עם ההורים, מה לעשות בשלב זה?

שלום לכולם,

בן 21 חייל משוחרר מזה שלושה חודשים.
חשוב לציין שמגיע מבית עמיד, יש גב כלכלי (כל עוד אני גר בבית) והרבה מועקה.

אני לא מסתדר עם ההורים, עוד מגיל צעיר, הייתי הילד הבעייתי, המורד, יש לציין גם הבכור והעקשן. אני אוהב לעשות דברים בדרך שלי, בכולם אני מצליח אך ורק בדרך שלי.
ההורים שלי הורים טובים, הם מספקים לי כל מה שאני צריך מבחינה כלכלית, אך מהבחינה הבין אישית - הוא נופלים ובגדול.

אנסה להסביר את עצמי יותר טוב - אני בחור מיוחד, מאוד שאפתן כבר מגיל צעיר. בו בזמן מאוד בוגר, יכול להגדיר את עצמי כבחור בן 25 לומד לתואר בכלל.
מאז שהשתחררתי אני עוסק בפיתוח אישי, לומד דברים שמעניינים אותי באופן עצמאי, שומע הרצאות, ומחפש עבודה. אני עתיד לעבוד במקום שכרגע סגור עקב הנחיות הקורונה - בעתיד יפתח ואתחיל לעבוד בו.
ההורים שלי הם שכירים, הצליחו בזכות עצמם ובעבודה קשה אך הם שכירים והם לא מצליחים להבין לפעמים את המוח שלי. עבורם כל עוד אני לא לומד באוניברסיטה ועובד כשכיר באופן רשמי - אני לא עסוק ואני יכול לעשות דברים אחרים כמו עזרה במשק בית, הפכו אותי לחברת שליחויות, כל היום אני רק מסתובב - קונה ומחזיר פריטים שלהם.

אני מרגיש שאין לי את המקום שלי, בצבא הייתה לי פרטיות, הצלחתי להביא את עצמי לידי ביטוי ופרחתי. מאז שחזרתי הביתה אני כבוי.
כל יום עובר עלי עם מיגרנות ולחצים בחזה, רק מהעובדה שאני נמצא בבית.
ההורים שלי לא כאלה גרועים, הם פשוט דורשים ממני לעשות דברים שאני לא רוצה או לא פנוי אליהם - כי אני לומד בחדר שלי.

חשוב לציין ששני ההורים שלי עובדים מהבית כך שהלחץ בתקופה הזו עוד יותר משמעותי.

בנוסף, אני יודע שאני סוחב "צלקות" משנים עברו, ההורים שלי לא יודעים לתמוך בצורה מלאה ברעיונות שלא תואמים את דרך החיים שלהם, יצא לי להיכוות מהם פעמים רבות במהלך נעוריי ולכן הרגשות שלי מאוד קיצוניים.

יש לי חסכון בסיסי בצד, אני מת לעבור דירה כמה שיותר מהר.
בגלל שאני אדם שקול ומדוד - אני לא אעבור סתם ככה דירה עד שלא תהיה לי עבודה מסודרת וחסכון יותר גדול בצד.

השאלה הסופית שלי - מה עושים בשלב הזה? אני לא עובר דירה בזמן הקרוב ומצד שני אני גם סובל פה.
אנשים שהיו במצבי? איך מתעלמים מהערות? איך מסבירים שאני עסוק? לא יודע כבר מה להגיד - נסיתי כל דרך, הידברות רגועה, צעקות, הם פשוט לא מבינים.