שלום,
נמאס לי, ההורים שלי לא מקבלים אותי.
אני בן 12.10 עוד מעט בר מצווה, ובאמת שלא חסר לי בחיים, אבל, תמיד אני רב עם ההורים. וזה תמיד קורה ככה: משהו קטן מעליב אותי, בגלל שאני נעלב ההורים שלי מתעצבנים עליי ולועגים לי, אחותי צוחקת עליי, אח שלי צוחק עליי, או משהו בסגנון. אני נעלב, צועק, בוכה, בגלל זה. וככה מעגל של כמה פעמים, עד שאני מגיע למצב באמת של סבל, אבא שלי קם וצועק עליי, משפיל אותי, אומר שאפסיק להתבכייון, אי אפשר לחיות ככה, ועוד... אני, כמובן - נעלב מזה, ונחשו מה...הם כועסים גם על זה, והנושא לא קשור, זה שממנו נעלבתי קצת בהתחלה, למשל, היום אמרו לי משהו על המתנה שלי לבר מצווה, אני רוצה שהכל יהיה מושלם - משהו לא מוצא חן בעיני ואני נעלב. ולא מקבלים את זה, מעצימים את זה. כועסים ולא מבינים. כל כך קשה לי כשמישהו חושב עליי דברים שלעולם לא התכוונתי להם. וגם אם אני מתעצבן סתם, למה הם לא מקבלים את זה? למה למען השם?.
ואז אני, חוזר לחדר מדבר עם חברים, יוצא, מגלה את ההורים שלא מנסים להבין לקבל, וכל פעם אומרים לי שכן. הם לא מקבלים את זה, שאני מתבגר, אני מתעצבן, אני בוכה, והם כן הורים טובים, הם מתנהגים כראוי בטיפולי. אבל, אני לא סובל את זה שכועסים עליי, משפילים אותי וצוחקים עליי, כאילו כלום לא קרה, וכל זה כי אני עצבני. "זה לא נעים שאתה ככה" "קח פרופורציות כבר, אי אפשר לחיות עם זה".
די כבר, היום פשוט התיישבתי בחוץ ובהיתי בצמחים, במבט עמוק של סבל. לא לוקחים את זה ברצינות.
ומהטבע שלי, אחרי יום אני חוזר לעצמי, שוב שמח כי כלום לא קרה. אבל הורי שוב מסתכלים עליי במבט ההוא. מבט של אכזבה שאני מתעצבן כל כל מאותו ריב קטן, שבאשמתם, והם כמובן איך אפשר שלא, מתעצבנים שאני אומר שזה באשמתם.
מגיע לי יותר מזה, יש לי הרבה לחץ, לא מקבלים אותי, מבינים אותי, אני עושה דברים משמעותיים, אני נכנס לאנשים ללב, אני לא כלום, אז דיי תתנו לי להיות אני. כי אם לא כבר זה לא אמיתי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025