דיכאון בקרבי לא יודע כיצד להמשיך. מה לעשות?

היי, פעם ראשונה שאני כותב פה או בכל פורום מסוג שכזה.
שמי דן, בן 18. התגייסתי לגבעתי באוג' 20. אני רושם פה סוג של פריקה וגם התייעצות כי אני באמת שלא יודע מה לעשות. כשהתגייסתי לא הייתה לי בעיה, באתי עם מוטיבציה הייתי חייל טוב ואף מצטיין וכך גך אני עד עכשיו רק בלי החלק של המוטיבציה. נמאס לי כבר להיות פה, אני מרגיש מדוכא, מרגיש שאני לא מתקדם לשום מקום. כל היום אני בבאסה ולפעמים אני יושב עם עצמי ופשוט מתפרק. קשה לי לא לראות את הבית ולהיות בשטח כל הזמן. הקושי שלי הוא לא פיזי אלא יותר נפשי. הגעתי בכושר טוב לצבא ולא רואים עליי את מה שאני מספר. החברים והמשפחה חושבים שאני תותח ומבסוט פה. אני פוחד לאכזב אותם, אם אצא מפה ארגיש מושפל ולא אוכל להסביר לאף אחד מה שאני מרגיש. מקנא בחבריי שילכו לג'וב ויעשו דברים מעניינים וגם יהיו בתנאים טובים. אני מרגיש תקוע במקום ושגם אחרי ההכשרה אני לא אהיה מרוצה כאן. מרגיש שבסופו של יום ושבוע אני חושב על מה שעשיתי וזה כלום, אני לא רואה תועלת ולא רואה עתיד. לא יודע אם לשרוד את ההכשרה בסבל רב כדי שלאחר מכן רק אולי ארגיש בסדר, אני רק רוצה לצאת מכאן, בא לי להמשיך בחיי. אני מנסה לחשוב על דברים שיורידו אותי מקרבי מבחינה בריאותית כדי שאוכל להגיד שהורידו אותי ולא שויתרתי, כי אף אחד תא מצפה ממני לזה וזה משפיל אותי. אבל אני בדיכאון וקשה לי להמשיך. אם למישהו יש רעיונות על דברים שאפשר להתלונן עליהם שמורידים פרופיל אשמל להצעות. אשמח גם לדעות של אנשים שגם היו בחיר ואולי היו כאלו שהרגישו כמוני. כרגע אני במחלקה פיקודית, זה אומר שאני מיועד לצאת לקורס מכים. האם באמת התנאים משתפרים, או שאהיה אותו דבר פשוט בלי קדרים?
עוד כמה דברים שחשוב לי לציין:
אני כרגע התחלתי אימון מתקדם ושרק התגייסתי לא חטפתי שוק וישר הרגשתי כך, התחושות האלו עלו לי בחודש וחצי האחרון.
בנוסף יש לי עוד כמה חששות.
אני מפחד שגם אם ארד ואעשה יומיות מצבי ידרדר. אני רוצה לרכוש חברים לכל החיים וכנראה שגוב של יומיות מסוג כזה שארד אליו הוא לא עם האנשים הכי "איכותיים" ואילו חבריי ימצאו חברים חדשים ואני אתקע במקום. כרגע יש לי פה חברים ויש צחוקים ורגעים כיפים אבל הקטע שאני לא רואה את עצמי ממשיך להפגש עם אותם אנשים. תחומי העניין שלנו שונים. כשאני נפגש עם חברים אנחנו קובעים ללכת לים לשחק ספורט כלשהו, איזה סרט, ולפעמים גם סתם להפגש. פה הדיבורים זה רק לצאת מפה ולארגן ישיבה. אלה דברים שלא מעניינים אותי. זה לא שאני לא אוהב לשתות פעם ב, אבל זה לא הדבר העיקרי שמעניין אותי ותאמת שגם לא המשני. חצי פה מעשנים סיגריות ומי שלא מעשן סיגריות מדבר על כמה שהוא עישן סמים לפני הצבא. אלו לא סוג החברים שיש לי כרגע וגם לא הסוג שאני רוצה. כרגע יש לי פה חבר קרוב שאפילו דיברתי איתו קצת על המצב שלי, שזה טיפה מקל עליי.
אני מרגיש חרטות על שלא הלכתי למכינה. אני לא אוהב כלכך את נושאי המכינות והשיעורים שהם מעבירים לכן לא הלכתי, אבל הייתי רוצה זאת בשביל להכיר עוד חברים, כאלה שיהיה לי איתם במשותף.
אני לא מפונק ורק מחפש בית.
אני מצטער גם על זה שלא ניסיתי להתמיין למודיעין. על שיש לי פרופיל קרבי, לפחות הייתי מנסה. אני אוהב ללמוד מקצועות ותחום המחשבים מעניין אותי גם כן.
אני יודע שלא יעזור להתחרט על העבר כי מאוחר מדי אבל זה מה שאני מרגיש.
אשמח לעזרה.