נערה כמעט בת 16 יצאה מהבית, האם להיות תקיף וקשוח?

אנה היא נערה שאומצה על ידנו (אנחנו זוג צברים ) בגיל 9 , לאחר שהוריה (זוג עולים מרוסיה) נפטרו. היא כיום כמעט בת 16 (בכיתה י'). לאורך השנים שמרה על קשר רופף עם חברות הילדות שלה המתגוררות בעיר אחרת (כולן ממשפחות עולים מרוסיה). בתחילת סגר הקורונה היא ביקרה אצל החברות (משפחה רוסית) לחודש ומתברר שהיא התחברה לקבוצת נערים ונערות המשוטטים בלילות ואף התאהבה באחד הילדים. היא הודיעה לנו שאינה מעוניינת לחזור הבייתה ושהיא עוברת להתגורר עם החבר שלה. חשוב לציין שהקשר שלה עם אשתי לא צלח בעיקר מפני שאשתי לא הצליחה לפתח רגש חם כלפיה וכל הזמן באה אליה בטענות על כל מיני שטויות. במקביל להתרחשות עם אנה הודעתי לאשתי שאני עוזב את הבית כי לא יכולתי לסבול יותר את יחסה לילדים ואת חוסר הרגש שלה כלפיהם מה שגרר אווירה עכורה ומנותקת במשפחה (יש לנו שני ילדים גדולים - בת בגיל 23 - גם איתה יש לאשתי הרבה חיכוכים ובן בגיל 27 שכבר יצא מהבית). כשיצאתי מהבית החלטתי לשכור דירה בעיר בה מתגוררות החברות של אנה ובסמוך אליהן כדי לתת לה מקום לגור שיאפשר לה קשר עם סביבת החברים והחברות שהיא התחברה אליהם ומתוך כוונה לעזור לכוון אותה ולשמור עליה ככל שניתן. אנה אכן מתגוררת איתי, אך חיה בחופשיות מלאה, ישנה אצל החבר שלה (הוא בכיתה י"ב היא בכיתה י'), התחילה לעשן ולעיתים שניהם ישנים אצלי בדירה, אני מממן את ההוצאות שלה, קונה אוכל לפי בקשותיה וכו'. הבעייה היא שהיא לא לומדת (למרות שסיכמנו שזה דבר שהיא תעשה מאמץ להתחבר אליו), למרות שרשמנו אותה לבית הספר של החברות שלה בו היא בחרה (היא התקבלה שם לניסיון), היא מתחמקת הרבה מבית הספר בתירוצים שונים, מסתובבת עם החבר בלילות (הוא נראה ילד טוב אבל יכול להיות שהוא מדרדר אותה לדברים שאני לא יודע) ובגלל זה קשה לה לקום בבוקר ... מה לעשות?? האם להילחם, להשתמש בסנקציות (אין כסף, אין טלפון ...) כדי שתקפיד על הלימודים או לזרום איתה, לתת לה חופש מתוך זה שאני סומך עליה גם במחיר שבית הספר לא יקבל אותה. בשיחות (הלא רבות) איתה היא נשמעת בוגרת ואחראית ומבקשת שאסמוך עליה ...האם להיות תקיף וקשוח ולדרוש עמידה במחויבות ללימודים או להיות זורם? (דרך אגב - בבית היא לא נוקפת אצבע, משאירה כלים מלוכלכי בכיור, בגדים זרוקים על הרצפה ...)