האם התמדה תשתלם? חכמת ההמונים

שלום לכולם,
מתנצל מראש על המגילה..

קצת רקע
לפני שבועים התגרשנו אשתי ואני.
היינו נשואים 5 שנים.
עבור אשתי מדובר על נישואים ראשונים היא התחתנה בגיל מאוחר לאחר שנים של רווקות (הנ״ל חשוב לסיפור)
עבורי מדובר על נישואים שניים והגעתי עם ילד מנישואים קודמים.
נולדה לנו ילדה משותפת.
עבורי המשפחה הינה ערך עליון.

הנישואים התחילו מדהים עם אהבה ענקית כבוד ותשוקה ככל שחלף הזמן הנישאים ידעו המון קשיים הרבה סביב העובדה שלא ראינו דברים עין בעין, היו המון כעסים ושתיקות ולמרות שהיינו בטיפולים זוגיים כלום לא השתנה.
הרבה חילוקי דעות נוצרו סביב הילדה שלי וכאשר נולדה המשותפת הנ״ל התגבר.

התחלנו את תהליך הגירושים ביוני האחרון ברוח טובה וללא עורכי דין וכבר באוגוסט האחרון עזבתי את הבית וכאמור התגרשנו.


בגדול לא רציתי להתגרש כי למרות הכל סוררת בנינו אהבה ענקית , משיכה, כבוד ודאגה.
יש לנו חוסר התקשרות והמון כעס שהרס את החברות.
גרושתי נשברה ולאחר התבשלות של שנתיים ולמרות כל הנסיונות שלי היא החליטה לסיים את זה.
לא היה לאף אחד מאיתנו וגם היום אין גורם שלישי.

לאחר עזיבתי את הבית ניסיתי מספר פעמים לדבר איתה ולומר לה שאולי כדאי לעצור ולקבל החלטה עוד מספר חודשים אבל היא רק רצתה לגמור עם זה.

כיבדתי את בקשתה ולמעשה זרמתי עם כל דרושתיה ( הסכם הגירושים היה הוגן לחלוטין) כל זה מתוך כבוד ואהבה.

במהלך החודשים שקדמו לגט, עשיתי מהלך של ניתוק מוחלט (למעט ענייני הילדה) זאת על מנת להחלים וגם על מנת להשאיר תקווה שאולי היא תתגעגע ומשהו ישתנה.
כאמור הסוף ידוע והתרגשנו, אני יודע שהיה לה קשה הניתוק ממני אבל הקושי לא מנע את הפרידה.

לפני שבוע נוצר תקשורת סתמית שלא קשורה לילדה וממנה ביקשתי לפגוש אותה.
(אני מזכיר עד אותה העת אנחנו חודשים בנתק, גם בגט הכל התנהל בכבוד אבל בריחוק מוחלט)

נפגשנו לפני מספר ימים תוך תחושה שאני הולך לקרב, לא ידעתי למה בכלל לפגוש אותה וכמעט ביטלתי אבל בסוף נפגשנו, ישר בפגישה התנשקנו התחבקנו ארוכות והיינו ביחסי קרבה מאוד חזקים.
היא בכתה מתוך כאב אמיתי.

לא שוחחנו על שום דבר מהותי אלא רק היינו יחד, יום לאחר מכן עליתי לדירה שלה כדי להחזיר את הילדה (4 חודשים לא הייתי שם בדרך היא היתה מגיעה למטה) וגם בדירה ההתנהלות החמה המשיכה עם מוטיבים של תשוקה (החמיאה לי מאוד שרזיתי ואני נראה טוב)
בסוף הפגישה היא הציעה לי לבוא גם מחר להגיד שלום כי הן נוסעות לתקופה של שבועים
הסכמתי, הגעתי שוב והתחושות היו דומות.
אהבה גדולה, געגוע, תשוקה.
היא בכתה ואמרה שהיא יודעת שאני אתחתן שוב, אמרתי לה שאם אתחתן שוב זה יהיה איתה בלבד
היא אמרה שהיא לא מתאימה לנישואים.
בנוסף שוחחנו טיפה בניגוד למפגשים הקודמים, אמרתי לה שאני אוהב אותה( היא אמרה גם אני) ואמרתי לה שאני לא אוותר עליה.
קבענו להיפגש פעם בשבוע לאחר שתחזור

מאז המשכנו בסמסים מאוד חמים עם אהבה ודאגה.
היא נסעה ועדכנה אותי שהגיע ליעד.


לאחר כל החפירה, מגיע לשאלות:
אני רוצה אותה, היא האשה של חיי
אני מבין שבמימד הזמן לשנים ארוכות אני רוצה לחיות איתה.
אגב כלל לא מעניין אותי נשים אחרות.
אני מתלבט, עברתי תהליך בחודשים האחרונים, התחזקתי ב״ה נפשית ואני מתחיל למצוא מה נכון לי.
החודשים הראשונים שעזבתי את הבית ולפני הגט (אותם חודשים בה ניסיתי למנוע את הגירושים) שברו אותי לחלוטין, הייתי פשוט שבר כלי ולאט לאט התרוממתי
היום אני במקום חזק הרבה יותר.

1. מה דעתכם ברור לי שהאמון שלה הנישואים נשבר, היא בתחושה שעשתה הכל וזה עבר, האם יש סיכוי שתשנה את דעתה?
2. אני מרגיש כי הניתוק שעשיתי ממנה חילחל והזיז משהו קטן, עכשיו לפני כל סמס שאני שולח אני מתלבט האם לשלוח או לא
3. האם כדאי פשוט להיות תומך ואוהב לתקופה ארוכה עד שהאמון יחזור ( אהבה תשוקה ודאגה קיימים)
נדרש לטפל בחברות והתקשרות.
4. אולי היא באמת אבדה אמון בנישואים - היא לא הבן אדם שהכי מתאים לפורמט, יש לה הרבה אישיו עם עצמה אבל אני אוהב אותה ומוכן לחיות עם זה

מה הייתם ממליצים לעשות?

אגב ברמה הפרקטית וזאת אולי השאלה המרכזית, האם להמשיך ״להציק״ בסמס , לחזר אחריה, לתת לה בטחון, או לשחרר ומידי פעם להיות שם?

אגב תחסכו לי את העובדה שאני כאילו סמרטוט שרודף אחריה,אני לא מגיע ממקום מסכן אלא ממקום חזק ב״ה שמבין שזאת האישה של חיי ובעלות מול תועלת בוחר לנסות, ב״ה אין לי בעיה למצוא אישה אחרת, אני איש משפחה ונותן את הנשמה ובטוח בעצמי
אני פה מתוך בחירה.


תודה רבה לכולם