נפרדנו ואני מרגישה חרטה

היי טוב אז אני וחבר שלי היינו כמעט שנה ביחד ולקראת הסוף היו לנו ריבים בלתי פוסקים בקטע של סיימנו ריב ממש גדול ועכשיו יש עוד משהו ועד שחשבתי שהכל יפתח נכנסנו לתקופת ריבים בלתי פוסקת ושגרמה לי לתהות בקשר לקשר שלנו ואם בכלל זה הגיוני שקיימים כל כך הרבה ריבים
מצד שני ידענו לפתור בעיות ולגשר בין הפערים כי אנחנו אנשים דיי שונים בלי קשר אני בצבא והוא השתחרר לא מזמן.. לקראת הפרידה עלה הנושא של בנים אחרים מהצד שלו והוא שלח לי הודעה על מישהו שהןא רואה שהוא שולח לי הרבה הודעות וזה נכון אמנם אלה לא הודעות שהכוונה שלהן היא להתחיל איתי אבל זה הודעות פשוט חופרות ותכלס כן היה נדמה לי שהוא מתחיל איתי אבל אני לא נמשכתי אליו או רציתי בזה בשום צורה ידעתי שיש לי חבר וזה לא מתאים אבל חבר שלי זה הפריע לו והוא אמר לי תמיד שהוא לא סומך על בנים אבל בתכלס מה זה משנה לו אם הוא סומך עליי שאני לא אעשה כלום אז למה זה כל כל היה אכפת לו ?
ומאז עבור כמה ימים ואז נקלענו לעוד ריב של גם נוקא הבנים והוא אמר שם בעיקרון שמפריע לו שאני מסתובבת עם בנים או הולכת איתם לבד כי הוא לא סומך עליהם ושם חא ויתרתי אמרתי שזה לא שמהו שאני יכולה לעמוד בו כי זה גורם לי להרגיש מוגבלת ואז סיכמנו את זה והכל היה בסדר ושוב היה לי מטבח והתקשרתי אליו כשסיימתי (הייתי בבסיס) ואמרתי לו שהיה לי קשה והוא אמר גם לי היה קשה גם אני עבדתי ומשהו על זה שעדיף שאני אשתוק וזה משהו שבחיים הוא לא היה מוציא מהפה שלו כלפי ועם כל הריבים על בנים והדיבור הזה עכשיו הרגשתי שאני נמצאת במקום שאני לא צריכה להיות ושאני חייבת ללכת מזה ולצאת מזה כמה שיותר מהר וככה גם עשיתי ..
אוקי אז עכשיו אני בחדר אחרי שאני בוכה כל יום ובזמן שאני לא בוכה אני ישנה ובאופן טביעי הלכתי לשיחות שלנו להיזכר ברגעים היפים וגם התחלתי המקרה לקרוא את כל הריבים שלנו וראיתי שם דברים שלא שמתי לב לפני שהוא כתב בקשר לבנים שלמה אני משתפת את הידידים שלי ולא אותו וגם שהוא מרגיש שהוא לא חלק מהחיים שלי ואז עלתה בי מחשבה שאולי הוא מקנא כי הוא מרגיש שאני לא משתפת אוצו מספיק או משהו כזה בקיצור עולות בי המון מחשבות ואני מרגישה הרבה מאוד געגוע שהיו ריבים שכן נפתרו ובגלל שנפרדנו כל כך מהר עוד לא נתתי לו את ההזדמנות לראות את השינוי בו ועכשיו אני מרגישה שנפרדנו אולי בגלל שהייתה לנו תקופת ריבים והרגשתי שזה לא נכון לריב כל כל הרבה ושפשוט זה לא בסדר ושאני צריכה לחתוך ואולי בדיעבד הייתי צריכה לתת לזה זמן לראות איך זה משתנה ואיך דברים יכלו להיראות אחרת ואני כן מרגישה שהייתי רוצה לדעת מה היה קורה אילו.. וזה כואב לימעבר לזה שזה בכלל לא נותן לי להתחיל להתגבר עליו ולהמשיך הלאה אני בייסורים עם ההרגשה הזאת ועכשיו הוא מאוד פגוע כישיגעתי לו את הראש אם אני כן רואה או לא רוצה וכשבסוף לא רציתי הוא נפגע כל כך ובכה ליידי שזה אף פעם לא קרה מה דעתכם?