מרגישה אבודה - כדאי לעבור תואר של 3 וחצי שנים, מבחני מועצה וסטאז' של שנתיים?

היי,
אני בת 21, כרגע בחל"ת ורוצה להתחיל ללמוד באוקטובר הקרוב.
כבר שנתיים אני מתלבטת ומחפשת את עצמי וכל חיפוש מוביל אותי לאותה תשובה - לימודי חשבונאות ולהיות רואת חשבון.
אני לא מוצאת שום דבר אחר שמעניין אותי או לפחות מתאים לי.
אני יכולה לומר על עצמי שאני טיפוס מאוד ריאלי, ממש מתחברת למספרים, אם תשאלו אותי אם אני מעדיפה לראות גרפים וטבלאות או לקרוא פסקאות מלל, אני אפיק יותר מידע מהגרפים והטבלאות.
עם זאת אני מאוד אוהבת ללמוד, בעיקר דברים מדעיים , ביולוגיה, מתמטיקה, דברים עם חוקים וכללים.
עשיתי קורס חשב שכר בכיר כדי לנסות לחדד לעצמי את הבחירה התעסוקתית, וממש אהבתי ונהניתי ללמוד את החומר - במס הכנסה שהוא מלא בחישובים הכי אהבתי, וגם את החלק של דיני עבודה וביטוח לאומי, וכרגע אני לפני מבחני הלשכה (שממשיכים להדחות בגלל הקורונה). מה שכן אני חייבת לעצמי לעשות תואר במשהו - רק כדי לא להתחרט בעתיד שלא עשיתי, וכבר יהיה לי יותר קשה או מסובך לעשות.
אני רואה את עצמי עובדת בעבודה שהיא מצריכה עבודה עם הראש וחישובים אבל גם מאוד חשוב לי חיי משפחה - אני בזוגיות כבר כמעט 6 שנים ועם הזמן זה הופך לרציני יותר ויותר ואני רוצה איזון בין זמן עבודה וזמן בית.
אני לא מחפשת גם להיות עשירה אבל כן לחיות בכבוד, ולהצליח לקנות בית משלי.
אם אלך על המסלול של כלכלה וחשבונאות- 3 וחצי שנים של תואר משמע אסיים בסביבות גיל 25, וזה תלוי גם אם אעבור על הפעם הראשונה את מבחני המועצה.
אח"כ סטאז' של שנתיים בשכר מינימום וגם זה תלוי אם אצליח למצוא מהר - אני גרה באשקלון ורוב ההתמחויות באזור תל אביב, וזה פחות קורץ לי לעבור למרכז או לעשות נסיעות ארוכות בכל יום - צריך להיות פרקטים ולהבין שזה רק גורם לשחיקה וייאוש. משמע שאסיים בגיל 27 את כל המסלול הארוך והמייאש הזה, ואיפה יכנס בדרך חתונה, ילדים, מגורים הולמים? לא יכולה לגור אצל ההורים לכל החיים (כרגע גרה עם החבר ביחידת דיור של אבא שלי).

לא רואה את עצמי בהנדסה או בהייטק - פשוט לא מדבר אליי.
חשוב לי גם לציין שאני תמיד מחפשת לאן לשאוף ולהגיע גבוה - אני אוהבת אחריות, ואני יציבה ואצלי רוב המערכות יחסים בכל התחומים (עבודה, זוגיות,חברויות) הן לטווח הארוך.

מה לעשות? במה לבחור?