האם אני הזויה?

שלום לכולם,
אני ובן זוגי כשנתיים ביחד. ויש לנו ילדה מתוקה בת שנה. אנחנו מאד אוהבים, אבל גם רבים הרבה...
קרה בעבר שההתנהגות שלו עם חברות שלי הרגישה לי קצת פלרטטנית. וזה עורר בי חוסר ביטחון. ניסינו לדבר על זה. והוא אמר לי שהוא אוהב אותי ולא מעוניין באף אחת אחרת. ובגדול אני מאמינה לו. אבל אתמול עשינו ארוחת שישי פורים. הזמנתי חברה שלא באה אלינו הרבה עד עכשיו. והוא היה אמור להחזיר אותה הביתה בתום הארוחה שמסתיימת בסביבות חצות. באיזשהו שלב שניהם עמדו ליד הכיריים.
ביקשתי ממנו להוסיף פלפל למרק אם הוא כבר שם. הוא שאל כמה להוסיף. אמרתי שאני סומכת עליו. אז הוא הוסיף פלפל. ואז הוסיף עוד קצת ואמר שזה "כדי להוכיח לי שאי אפשר לסמוך עליו" הסתכל על החברה שלי וצחק. לא הבנתי מה הוא מנסה להגיד בזה. והבדיחה הקטנה הרגישה לי לא ברורה וחסרת טאקט.
אח"כ קלטתי אותו מחפש זוית נוחה להציץ על התחת שלה. וזה עורר בי עוד יותר חוסר ביטחון. במיוחד לאור העובדה שהוא אמור להסיע אותה הביתה בשעת לילה מאוחרת. מצאתי הזדמנות כשהוא יצא החוצה. יצאתי אחריו. והערתי לו על הבדיחה הלא מוצלחת. ושאלתי האם ניסה בדרך הזאת לפלרטט איתה. הוא מאד התעצבן עלי...
בארוחת הערב שמתי לב שהוא מחפש הרבה את המבט שלה. ובודק אם היא צוחקת מהבדיחות שלו.
ובתום ארוחת הערב. כשעלה הנושא איך ומתי היא חוזרת הביתה. הוא אמר שהוא גם יכול להחזיר אותה. וגם שהיא יכולה להשאר לישון בסלון. וזה כבר ממש צרם לי... זה גם שם אותי בעמדה לא נוחה מולה. שהוא הציע ואני לא. וגם מולו, כי הרי יכולתי להציע. והוא יכל להניח שאם לא הצעתי, אולי יש איזו סיבה.
זה לא תוכנן מראש שהיא תישאר לישון. הבית שלנו מאד קטן. וזה לא הרגיש לי נכון לאותו רגע. החברה לבסוף נסעה במונית. כי בן זוגי שתה קצת יין וחשש לנהוג. אני והחברה נפרדנו לשלום בטוב. ואז שוב הערתי לבן זוגי על התנהגותו. ועל זה שלא היה צריך להציע לה להשאר לישון אם אני לא הצעתי. הוא מצידו ממש התעצבן. אמר שמה שאני אומרת מאד פוגע בו. שאני הזויה לגמרי וצריכה טיפול פסיכולוגי דחוף. שהוא מסיר מעצמו כל אחריות, שזה לא קשור אליו. וזאת בעיה שלי בלבד. שאלתי מה אני אמורה לעשות אם משהו בהתנהגות שלו מעורר בי חוסר בטחון. הוא אמר שעדיף שאשמור את זה לעצמי. ואם אני ממש מוכרחה להגיד, שאני אחשוב אלף פעם לפני. ושהוא כ"כ כועס ופגוע שאני אצטרך להתאמץ הרבה כדי לפייס אותו. ושהוא מוכן לקחת אותי ואת הילדה להורים שלי... מאד נפגעתי...
לי הרגיש שגם אם אני הזויה שאני פתאום נופלת לפעמים למקומות של חוסר בטחון. התגובה שלו כ"כ חסרת אמפטיה, ומתנערת מאחריות. שלא ברור מי מאיתנו יותר הזוי...
תודה לכל מי שקרא עד פה. ואשמח לשמוע את דעתכם על הסיטואציה. האם אני באמת כ"כ הזויה???