אני בן 13 אוטוטו 14 מאז שאני זוכר את עצמי הייתי ילד רגיש.
עד כיתה ב' היו לי הרבה חברים, אבל בכיתה ג' אני עברתי לבית ספר אחר עם חבר טוב שלי, וכשהגעתי לשם ניסיתי להתחבר עם הילדים האחרים שהיו איתי בכיתה ומהר מאוד הבנתי שהם אוהבים לשחק כדורגל ואני לא אהבתי.
הייתי בודד רוב הזמן וכשנפגשתי עם חבר זה היה רק עם החבר ההוא (הוא גם התחיל פחות להתייחס אלי בתקופות האלה והיה יותר עם הילדים האחרים בכיתה)
בגלל שהייתי כל כך בודד זה מהר מאוד הגיע למצבים שפשוט הייתי בוכה בשירותים איזה 10 דקות (והייתי רק בן 9) ככה איזה 3 שנים.
בגיל 11 חשבתי על התאבדות (אני לא באמת חושב שהייתי עושה את זה אפילו כמה שנים אחר כך) אבל מה שגרם לי פחות לחשוב על זה שאני עברתי לחטיבה חדשה (הבית ספר שהייתי בו זה יסודי וחטיבה משולב).
הכרתי שם חברים חדשים ובזכותם חשבתי פחות על כל הדברים הרעים האלה, ואז באה הקורונה והרסה את הכל.
אף פעם לא סיפרתי לאף אחד איך אני מרגיש כי אני ביישן, תמיד הייתי ביישן.
כולם מכירים אותי כבן אדם שמח ואני באמת בן אדם חברותי אבל אני לא יודע איפה למצוא חברים חדשים ואני גם לא נמצא בשום מסגרת.
עוד משהו ששמתי לב אליו זה שכועסים עלי או נגיד מענישים אותי (זה היה קורה כשהייתי יותר קטן) אז הייתי עצוב באותה מידה ואני חושב שזה נובע מזה שאני שומר הכל בבטן אבל אני לא באמת יודע איך לדבר על זה עם מישהו ואם זה באמת יעזור.
תודה לעוזרים :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025