לא טוב לי עם החברים

אז אני אפתח בזה שבתקופה האחרונה אני חווה תקופה די קשה גם חבר שלי עבר לחול התחלתי ללמוד וקשה לי באוניברסיטה וגם אובחנתי עם בעיות דיכאון וחרדה
אני מרגישה שאין לי כתף להישען עליה ועם מי לדבר שאני יכולה להעלם לשבוע שלם ואף אחד לא יעניין אותו אפילו ברמה שאנחנו תמיד עושים מתנות אחד לשני ליום הולדת ולי לא עשו כלום וחגגתי עם המשפחה
בקיצור כשאני איתם הם כל הזמן רק מעשנים ומדברים על עצמם בלי שנייה להקשיב לסביבה תמיד כשאני רוצה לדבר על משהו קוטעים אותי או שהם תמיד מביאים בני זוג לישיבות ואני לא באמת מרגישה בנוח להיפתח
אני תמיד מגיעה לישיבות אחרונה והולכת ראשונה וכל הזמן בטלפון פשוט לא טוב לי איתם אני מרגישה שאני תמיד צריכה לדאוג לכולם ואף אחד אף פעם לא דואג ומתעניין בי
לא פתחתי את זה איתם כי לא ניתנת לי אף פעם הזדמנות כי כמו שאמרתי או שקוטעים אותי או שמביאים בני זוג לישיבה וזה לא מתאים
בקיצור אני מרגישה לבד בטירוף וגם כל הלימודים כרגע בזום אז אני לא באמת יכולה למצוא חברים חדשים
אני מרגישה מתוסכלת ובדיכאון אין לי חשק לכלום יותר ובמקום שחברים שלי ירימו אותי הם רק מורידים אותי יותר למטה
אני יודעת שיגיבו לי פה תגובות כמו תתרחקי ותמצאי חברים חדשים אבל אני לא עובדת ואני רוב השבוע חוץ מסופשים בלימודים בזום
אני פשוט מרגישה כלכך בודדה אז הרגשתי צורך לפרוק פה אולי פה אני אמצא אוזן קשבת..