האם יש לי סיכוי להכיר מישהי במצב הנוכחי שלי?

אז ככה, עוד כחצי שנה כנראה אוכל להתחיל ללמוד, ולעבוד בתדירות הרבה יותר נמוכה ממה שאני עובד עכשיו (6 ימים, 12 שעות). אני מקווה לחסוך מספיק כדי שאוכל ללמוד בלי לעובד, אבל אני עדיין אעבוד כדי לצמצם נזקים.

כל החיים שלי הייתי בנאדם מופנם והתרחקתי ממגע כי הייתי ילד שלא מבין מה הוא רוצה מעצמו. לאחר כמה אירועים לא נעימים, החלטתי שנמאס לי, ואני לא מחמיץ הזדמנויות או מתבייש מלקחת סיכון יותר.

אני בא ממשפחה לא יותר מדי ענייה, רק לפני שנה עברנו לגור בדירה שבא קיבלתי חדר משלי שאני משלם עליו, עד אז ישנתי במשך 12 שנים בסלון בזמן שההורים הקשיבו לטלוויזיה בפול ווליום. ההורים גם גזענים והומופובים, כבונוס.

עכשיו, לגמרי יש לי את האפשרות להכיר נשים ולהיות ידידים, 2 מהחברות הכי טובות שלי בצהל היו מהמושכות ביותר שם (גברים היו באים בתורות להתחיל איתן) אבל עזבו שלא הייתי מוכן לזוגיות, אני אפילו לא יודע למה הן התחברו אליי בצורה הרבה יותר עמוקה אפילו מהחברים שישנתי איתם באותו חדר. אני ידיד עם אחת מהן עד היום. הפרצוף שלי לא מושך מדי, אני 1.69 (מעדיף לא לעגל ל1.70), אני רזה יחסית עם גוף קצת בנוי, אך בלי שרירים.

נפשית אני עדיין מרגיש בתול, הייתי אצל זונה בגיל 22 בברלין (כדי להבין שלא הבתולין זה מה שמפריע לי) ועשיתי שלישיה עם זוג (גם חברים) בגיל 23, ולא הבנתי דבר. מרתיע אותי לשכב עם בחורה עכשיו כי אני מעוניין ללמוד לספק יותר מאשר לדחוף פנימה והחוצה כמו פטיש אויר, אך ככל שהזמן עובר, אני מבין שזה נהיה יותר מוזר ומדליק נורות אדומות אצל בחורות, אז אני עוד יותר נלחץ.

מעבר לזה, אין בי חוויות או ניסיון בחיים. אני אדם משעמם שלא יכול לספר סיפורים כי אין לי סיפורים. בזבזתי את כל הזמן שלי מגיל שנתיים מול המסך כדי להתחמק מהמציאות שבא אני שנאתי את עצמי ואת המצב שלי. השנאה העצמית נחלשה, המצב לא, אני עדיין מישהו שבורח מהכלכלה והעוני. אני מסתכל על אנשים שאני מכיר ואחד הוא מנהל משמרות בעבודה מכובדת, השני הייטקיסט, והחבר הכי טוב עבר לגרמניה לעבוד כמאבטח ומרוויח שם כ14000 לחודש בחצי מהשעות שאני עושה, כולם עם ניסיון בזוגיות, שניים מהם בזוגיות ארוכת טווח.

אני יודע שאני לא אמור להשוות את עצמי לאחרים, אבל אני מרגיש שזה עניין של זמן עד שאני אתנתק מהשאר כי אני אהיה יותר מדי מאחור.