נפרדה ממני אחרי 8 חודשים, לוותר? להילחם?

היי, לפני 8 חודשים הכרתי מישהי בתחנת אוטובוס, שלחתי לה הודעה לווצאפ והתחלנו להכיר, בהתחלה הייתה התלהבות לדבר בפלאפון, היינו מדברים המון שעות איזה 3000 דק בחודש, ולאט לאט זה דעך. אני אציין שזו המערכת יחסים הראשונה של שנינו, היא בצבא, יוצאת אחת לשבוע או אחת לשבועיים ולא יצא לנו המון להיפגש, רוב השיחות העמוקות היו דרך הפלאפון, עם הזמן התחיל לי קצת לרדת ממנה והייתי בהמון התלבטויות עליה גם מבחינת מראה חיצוני, וכי היא התחילה להתקשר המון ולשלוח הודעות כל שעה וכבר לא היה לי כוח לכל זה, מפה לשם לא באמת נלהבתי לראות אותה גם אחרי חודש שלא ראיתי אותה עשיתי את זה כי הייתי צריך ולא היו לי את הפרפרים האלה בבטן כמו שהיו בהתחלה, לא אתבייש להגיד אבל אחרי המון דחיות שקיבלתי, פתאום היא באה ומילאה לי את החלל הזה שהיה חסר לי כל הזמן הזה, אנחנו נפרדנו ב25.2, וכבר מחודש דצמבר התחילו כל מיני ספקות מהצד שלה "של אתה לא אוהב אותי כבר או לא מתעניין בי" בקיצור העניין של ה"לא דיברנו היום" תכלס? עוד התחיל בכלל מתחילת הקשר שפתאום אני רואה את ההודעות אבל לא ברמה הזאת שזה הגיע היום, היו לא מעט פעמים שהערתי לה בעדינות ולא בעדינות על כל ה"צומי" שהיא מביאה לי שהיא תפחית איתו קצת, כי כבר קיבלתי המון ממנה, בהתחלה לקחה את זה קל ובפעמים הבאות היא כבר הייתה זורקת לי "אם אתה לא מתלהב מהמילים שלי זה אולי אומר משהו" ולקחה את זה למקומות כאלה, זה כבר נהיה קשה, פתאום היא עצבנית, בקיצור אנחנו כן היינו מתכתבים יחסית המון והיא הייתה אומרת שאני לא שולח הודעות ולא מתקשר, וכן ברור שעם הזמן ההתלהבות ירדה וכבר לא היה באלי כלכך לדבר בפלאפון, היה קשה לה לקבל את זה למרות שהסברתי לה שהיא בצבא, אני בעבודה ולא תמיד יש אפשרות לדבר, בקיצור ראיתי שכבר פחות או יותר מחודש דצמבר יש לה ספקות והיא טענה שהיא לא יודעת מה היא רוצה מעצמה ולחשוב, וזה קרה כמה פעמים כבר שהיא חשבה על זה, בהתחלה רצינו לדבר על הדברים פנים מול פנים בסוף לא יצא, אז זה יצא בפלאפון בשיחה ארוכה פשוט הוצאתי ממנה את כל מה שהיא מרגישה כבר תקופה ארוכה, שנהיה לה כבר קשה, גם עם הצבא גם עם הגעגוע, שיחות וההודעות, וגם הריבים שהתווספו להם, בקיצור היא בכתה מאוד גם בשיחה וגם בוידאו, אחרי השיחה של הפרידה הייתה עוד שיחה בה היא אמרה לי בבכי שהיא רוצה חיבוק, ורוצה אותי וכו'... וכן הייתה בכל זאת בעניין של להיפגש - כל הפרידה הזו קרתה במוצ"ש, בקיצור באותו יום של הפרידה לא הצלחתי להירדם בלילה, עליתי על האוטובוס הראשון לפני שהיא חוזרת לצבא, שלחתי לאמא שלה הודעה אם יהיה מישהו שיפתח לי את הבית היא טענה שהם כנראה ניחמו אותה עד לפנות בוקר והיא העירה את חברה שלי ושאלה אותה אם היא רוצה שניפגש, היא בכתה ואמרה שלא, וגם אני שלחתי לה הודעה ואמרתי לה אם היא מכבדת שתיפגש איתי לחיבוק אחרון או משהו כזה, היא אמרה שלא, ולא ליצור איתה יותר קשר, ולא היה לה טוב בחודשים האחרונים וכו', הקיצר לקחתי אוטובוס חזרה הביתה, באותו יום בבוקר היא מחקה את התמונה בווצאפ ובאינסטגרם, יום אחרי היא שולחת לי הודעה למחוק את התמונה שלנו בווצאפ ובאינסטגרם, מחקתי ועשיתי לה סמיילי מאשר, יום אחרי היא שואלת אותי מה איתך? אני רוצה לדעת שאתה בסדר, ואחרי 10 דק מוחקת את 2 ההודעות, מפה לשם התפתחה שיחה בה הסברתי לה כמה אני אוהב אותה וכמה קשה לי, והיא אמרה את זה גם אבל לדעתה זה הדבר הנכון לעשות, היא איחלה לי את ההכי טוב וגם אני הודיתי לה על הכל וגם היא, קיצר כמה שעות אחרי היא מספרת לי משהו שקרה לה בבסיס והיא בכתה וחיזקתי אותה ניחמתי אותה והכל, היא אמרה שחזר לה החיוך, בקיצור יומיים אחרי שלחתי הודעות לנסות להחזיר אותה אליי וכנראה עשיתי טעות כי פתאום היא התחילה לדבר אליי מאוד לא יפה ולנסות להרחיק אותה "דיי" "אנחנו לא נחזור" "ביי,ביי,ביי" "לא היה לי טוב" "היה לי קשה כבר" "תוותר" וכל מיני כאלה בקיצור מפה לשם לא דיברנו 8 ימים כבר.
מה אתם אומרים לוותר/להילחם?