אשתי חרדתית ואני לא מסוגל להכיל את זה...

אשתי חרדתית ברמות לא הגיוניות ובעיקר בגלל הקורונה.
אני ואשתי התחתנו בשנה שעברה ממש לפני תחילת הקורונה והתגוררנו בארץ (אישתי לא ישראלית). לאחר זמן מה ובעיקר עקב חוסר בביטוח בריאות מתאים (באותה תקופה כל סוכניות הביטוח ירדו למחתרת), החלטנו שעדיף שתחזור למדינת האם שלה ואני הצטרפתי לאחר מכן. עומדים לחזור לארץ בחודשים הקרובים. עדיין לא התחסנו.

בינתים אשתי נכנסה להריו\. והיא כבר הודיעה לי באופן פורמאלי שכאשר אנו חוזרים לארץ (מתכננים באזור חודש שישי), למעט בדיקות היא לא מתכוונת לצאת מהבית, ואני כמובן כמעט ולא יכול ללכת לשום מקום חוץ מהעבודה... ובלידה ולאחר מכן, אני לא יוצא לשום מקום, ושלושה חודשים לא רואים אף אחד (כולל את ההורים שלי שכבר מחוסנים).

רק להבין כמה היא חרדתית, היא שומעת משהו בחדשות - למשל שהקבוצת הגיל הכי מדביקה כרגע היכן שאנו נמצאים היא 18-12, היא לא מוכנה ללכת ברחוב ליד בתי ספר - בשעות אחה"צ. כאשר אנו יוצאים להליכות היא לא נושמת כאשר מישהו עובר 5 מטרים מאיתנו. תעזבו את העובדה שהיא רק מתלוננת כל הזמן למה אנשים לא מכבדים את החוק ויוצאים החוצה (בעוד שאנחנו יוצאים). כאשר אנחנו נכנסים הביתה היא שמה את הבגדים ישר בכביסה (שוב, היינו רק בטיול בחוץ 10 דקות). איך שאנחנו נכנסים היא מתנהגת כמו אמא שלי וישר - "תלך לרחוץ ידיים" (שאני כמובן שוטף כל הזמן).

שלא תבינו לא נכון, אני בעד הכל, אני מבין שזו בעיה, אני מחכה לחזור לארץ ולקבל את החיסון (היא גם לא רוצה לקבל את החיסון שלושה חודשים אחרי הלידה - כי היא קראה באיזה מאמר-שטות שזה לא בריא בהנקה), ואני מכבד אותה וכמובן לא עושה שום דבר שמסכן אך אחד מאיתנו (לא הייתי בחוץ פה למעט הליכות כבר חמישה חודשים). אבל זו רמה מאוד גבוה של חרדתיות שאני לא מצליח להוציא אותה מזה, להקל, זה לא בריא לה וזה לא בריא לי. בנוסף, אנחנו לא יכולים כל הזמן להיות כלואים.

איך לגרום לה להבין שצריך להיזהר אבל יש גבול לטרלול.....?
אני כבר לא יכול להגיב לה עם עובדות ומחקרים כי מבחינתה זה לא קיים והיא כל הזמן מתעצבנת שאני אומר לה שהיא יכולה טיפה להקל, ורק השטויות שהיא שומעת בחדשות משפיעות עליה. אני מאבד את זה כבר!

תודה