שוקלת לפרוש מהלימודים, בשנית

עם כל זה שזה כל כך מתסכל אותי לשבת כאן ולכתוב את המילים האלה, ולנסות להבין איך מיהרתי להביא את עצמי למצב הזה שוב, אני צריכה להיות כנה עם עצמי.
סיימתי את שנתי השנייה לתואר במשפטים. אני נמצאת כרגע בשיאה של תקופת המבחנים ומרגישה שאני מאבדת את עצמי. מצד אחד, אני יודעת שההישגים שלי עד כה במהלך התואר לא היו יפים בכלל (בלשון המעטה). אפשר לומר שעם ציונים כמו שלי, אף משרד לא יסתכל עלי בעתיד. כך שכרגע אני סוחבת את הלימודים לתואר הזה בכח, כי אני מרגישה שאני חייבת (בגלל הכסף שהושקע ובגלל שכבר עברתי שנתיים). אני לא רוצה לגרום אכזבה לקרובים שלי שתמכו בי בבחירה שעשיתי לפני שנתיים, כשנרשמתי לתחום הלימודים הזה. אחרי שבתקופה שקדמה לזה למדתי מקצוע אחר שמצאתי את עצמי לא מתחברת אליו, ופרשתי אחרי הסמסטר הראשון ללימודים. זה עוד דבר שמפחיד אותי.
כמו שאמרתי, כרגע אני מרגישה שאני סוחבת בכח את התואר הזה. שנה שעברה נכשלתי בקורס שחזרתי עליו השנה, מה שבלית ברירה דחה לי קורסי חובה של שנה ב' לשנה הבאה וכן הלאה. אני נמצאת תלויה בין המחזור שהתחלתי ללמוד איתו לבין המחזור הבא אחריו. זה עוד דבר שמוריד את החשק. אני גם לא מבינה איך אני אסיים ככה תואר שאני אמורה לסיים תוך 3 וחצי שנים.
התחלתי את הלימודים בהתלהבות. אמרתי לעצמי שהפעם אני אשקיע, אסיים את התואר ואתקבל לעבודה טובה. אבל הלימודים לא מעניינים אותי. למרות שבחרתי תחום שהוא הומני כי האופציה הריאלית, כך אני חושבת, לא מתאימה לי. אין לי ראש מתמטי. נכון לעכשיו, אני חושבת שלימודים (בכלל) לא מתאימים לי ולא לרכוש מקצוע לא בא בחשבון מבחינת המשפחה. לא יודעת מה לעשות, לא רוצה להיות quitterית, כי אני יודעת שזה יוריד לי מהביטחון העצמי. שוב אני מרימה ידיים ופורשת מלימודים?! מצד שני, אני רוצה לצאת מהמצב הזה. לא כייף לי, לא כייף לי להגיע ללימודים ואני לא נהנת ללמוד את מה שאני לומדת כרגע. יחד עם זה, החלטתי לנסות לעבור את תקופת המבחנים המייגעת (כי כבר אין לי מה להפסיד) ואז אחליט מה אני עושה. אם אגיע למסקנה סופית שהלימודים האלה לא מתאימים לי, אין לי תכנית ב'. הבעיה היא שאני יודעת שמיד אני אחוש בלחץ מהסביבה לחפש תחום לימודים אחר. אני פשוט מעוניינת לטכס עצה מאחרים שאולי היו במצב דומה. אני מרגישה אבודה ואין לי כל כך עם מי לדבר על זה בלי להרגיש מבוכה ונחיתות במידה כלשהי.
תודה מראש.