מרגישה שחבר שלי לוקח אותי כמובן מאליו ולא מתאמץ בשבילי. מה לעשות?

אני וחבר שלי כבר יותר משנתיים ביחד. אני לא מנסה להשוויץ או משהו אלא באמת מתארת את המצב- תמיד הייתי יחסית מחוזרת והאקס שלי למשל גרם לי להרגיש שהוא באמת זכה בי והיה מכין לי הפתעות ומתאר לי כמה אני חשובה לו (אבל כמובן שהיו לנו בעיות אחרות שגרמו לנו להיפרד בסוף).
הפואנטה בהקדמה הזאת היא שאני כן הרגשתי לרוב שיש לי הרבה אפשרויות והערכתי גברים שבאמת התאמצו בשבילי וניסו להראות לי שהם רוצים שנישאר ביחד.
אני אוהבת את החבר הנוכחי שלי מהרבה בחינות, אנחנו קודם כל חברים טובים ויש לנו הרבה רגעים אבל מפריע לי לאחרונה שהוא לא מנסה להתאמץ או להשקיע בשבילי. אני כן משתדלת ומקשיבה לכל מה שהוא אומר, מביאה לו כל מיני דברים קטנים שקשורים לרפרנסים שהוא אומר לי או סדרות טלוויזיה שהוא אוהב וגם ביום הולדת שלו נסעתי במיוחד למקום מסוים לקנות לו מתנה שידעתי שיש רק שם ושהוא רוצה והזמנתי המון זמן מראש משהו יחסית יקר שיש רק בחו״ל ולא כי הוא ביקש את זה אלא כי ראיתי שהוא מתעניין בזה והתעניינתי בו מספיק בשביל לדעת.
אני לא מצפה ממנו להיות ממש חד ולקרוא אותי ומה שאני רוצה אבל אני מרגישה שאפילו את המינימום כמעט הוא לא עושה. ליום הולדת שלי הוא תמיד מביא לי תכשיט מרשת כלשהי שכנראה קרובה לבית שלו ותכלס זה הכי ״קל״ להביא פשוט שרשרת לבחורה, הוא אף פעם לא ניסה להפתיע אותי כי הוא פשוט לא מישהו שעושה הפתעות (אבל לדעתי זה נובע פשוט מעצלנות לארגן משהו), וגם כשאני ממש אומרת לו שאני רוצה משהו (ממש לא יקר) סתם כדי לראות אם הוא יצא מגדרו ויביא לי אותו הוא אף פעם לא עושה את זה.
אני מבואסת על זה כי בכל זאת אני מרגישה שהוא מרגיש שאני כבר ״שלו״ אז הוא לא צריך להתאמץ כדי ״להשאיר״ אותי או להראות לי שהוא רוצה אותי גם במעשים.
ניסיתי לדבר איתו על זה אבל הוא פשוט לא מבין. אמרתי לו שהדברים הקטנים שאני זורקת לו להביא לי זה לא כי אני באמת חייבת אותם אלא כדי לראות אם הוא יתאמץ קצת (וזה באמת ממש קצת) בשביל להביא לי אותם, והוא פשוט אומר שבסדר אבל לא היה לו זמן ואין באיזור שלו וכל מיני תירוצים והתעקש על זה במקום להבין אותי בסיפור.
אני לא יודעת כבר איך לגשת לזה או מה לעשות. אני רוצה לגרום לו להבין שאני מסוגלת לקום וללכת, ושזה מאוד חשוב לי לראות שהוא לא לוקח אותי כמובן מאליו וכמישהי שתמיד תהיה כאן לא משנה מה.
הייתי מתה שמשהו יפול עליו ויגרום לו להבין את זה אבל אפילו עשה עם אחרים מחמיאים לי או מתחילים איתי ממש מול העיניים שלו הוא פשוט מתעלם ונותן לי לענות בנימוס ואפילו לא אומר על זה מילה, כאילו הוא לא שם לב ושזה הכי בקליל שאני פשוט אגיד שיש לי חבר ואדחה אותם בנימוס.
בקיצור אני לא יודעת כבר איך לתאר את זה אבל קשה לי עם ההתעלמות הזאת ממה שיש לו ביד ואיך שהוא מתייחס לזה. כמובן שאני מצידי מנסה לבצע את מה שאני אומרת עליו ותמיד מפרגנת לו על כמה שהוא חמוד ואם הוא כן אומר לי איזה משהו נחמד אני הכי מראה לו כמה אני מעריכה את זה וזה חשוב לי.
מקווה לקבל פה כמה עצות.