חיים ללא משמעות. מה לעשות?

שלום,
אני משתף כאן את אשר על ליבי מפני שאין לי מקום אחר לעשות זאת.
אני בן 27, ואיבדתי כל תקווה, משמעות, רצון, חשק, תשוקה וסיבה להמשיך לחיות.
אי אפשר לסכם את החיים שלי בקצרה, אבל בשורה התחתונה:
אין לי חברים [מעט מן המעט] , מהבת זוג נפרדתי לפני שבועיים ונכנסתי לדכאון עמוק, לבור ללא תחתית שמיום ליום הייאוש מתגבר יותר ויותר ומושך אותי כלפיי מטה עד לדיראון עולם. היא הייתה מרכז החיים שלי - כל החיים שלי, הפכתי להיות אובססיבי, קנאי, ותלותי בה. אלו לא הסיבות שנפרדנו, הסיבה שהובילה לפרידה היא העובדה שאני לוזר, אפס, כלומניק, מכוער, טיפש וחסר כל. אין לי חברים, אין לי חלומות, אין לי תשוקה, אין לי רצונות.. אני כל היום בבית ולא עושה כלום. סיימתי תואר במדמ"ח ואני לא מצליח למצוא עבודה בשום מקום כי אני לא שווה כלום, הדימוי העצמי הנמוך, חוסר הבטחון והייאוש שפיתחתי כלפי עצמי הורסים אותי כל יום מחדש. אני פשוט אבוד לגמריי, שונא את עצמי מעמקיי נשמתי, לא מסוגל להסתכל על עצמי במראה - אחרת זה רק לשבור אותה עם מה שאני רואה שמה. הסיבה שאני לא יכול לשים סוף לחיים שלי זה בגלל שיש לי משפחה תומכת ומדהימה, חמה ועוטפת שלעולם לא אוכל לעשות להם מעשה נבזי שכזה, בעולם אחר ועם משפחה אחרת אני תמיד יודע, שמזמן הייתי עושה את זה.. ולא מהסס לרגע.
אני מרגיש שכלו כל הקיצים, שאין לי יותר תקווה לצאת מהמצב הזה שנקלעתי אליו בזכות עצמי ורק בגללי, לא באשמה של אף אחד.
אני כל היום חושב עליה ועל מה היא עושה והאם היא כבר המשיכה הלאה, האם היא עם גברים אחרים ומה הם עושים, אני לוקח הכל ללב ולא יודע איך וכיצד לשחרר, לא יודע איך להפסיק לחשוב 24/7 בצורה מוגזמת על כל סיטואציה ודבר, לא יודע איך להפסיק להיזכר בעבר, וזה משתק אותי לחלוטין, הבטן מתכווצת ואני לא מצליח לתפקד ולא לאכול ולא לעשות כלום, משותק לגמריי וזה שובר אותי עוד יותר, לא יוצא מהמיטה כבר ימים רצופים, מאחל לעצמי כל לילה לא להתעורר ביום שלמחרת כי איבדתי כל טיפת תקווה שהייתה קיימת בעבר. ניסיתי לפנות בחזרה לאמונה, לאלוקים, להאמין שזה ניסיון, שאפשר להתגבר על הכל ולצאת מן המצב.. אבל אני בטוח שגם הוא לא יירצה בי, אדם כמוני לא שווה שום דבר, עפר ואפר שאין לו ערך.

ובסופו של דבר אני "לא חולם להיות המלך לא חולם להיות כלום, רק להיות עצמי".