נמאס לי, לא רוצה להפסיד את החוויה, מה לעשות?

אז האמת שחשבתי שכבר נפתרתי מההתלבטויות ומן הקושי להחליט ( מסתבר שזה מגיע בזמנים שאני בבלאגן עם ההורים שלי וברוב איתם. זמנים שנרגישה פתאום שוב לא שלמה ים עצמי ושוב חוסר בטחון שמשפיע על קבלת החלטות שמבחינתי הן משמעותיות) . עד לפני שבוע הייתי בטוחה שאני הולכת להשכיר (בנתיים) סאבלט בעיר מסויימת כי זה יותר הרגיש לי נוח ובטוח המחשבה שזה ״זמני״ ולא לחתום עכשיו לשנה שלמה. ועכשיו פתאום בשבוע וחצי האחרונים עצרתי רגע ופתאום התערערתי... למה? כי אני קשה עם עצמי , אולי או לא יודעת. אני לומדת במכללה בפריפריה.. שנה אחרונה .. ואז חשבתי לעצמי שבא לי לחוות מהאווירה עמ״ חיי לילה״ המעטים של הסטודנטים בעיר הזו.. כי לא יודעת מתי אני אחווה את זה עוד פעם.. כי אני ארגיש פטאית לא בתור סטודנטית לגור בדירת שותפים ( שזה גם עוד משהו שרק ממש עכשיו חשבתי עליו שאני רוצה לעבור .. עד לפני שנה בחיייים בחייים לא הייתי מסכימה על להשכיר בדירת שותפים ולא לבד.. השכרתי כבר לבד), ולצאת 1-2 פאבים שם. לא יודעת כאילו רק בתור סטו זוית ארגיש בנוח לכל הדבר הזה להשכיר בעיר הזו ולצאת לפאבים בה.. אחר כך זה כזה ״מה יש לך לעשות שם״ ... ולמה זה קשה עם עצמי... כי יותר קורץ ומרגיש לי טבעי לעבור לגור בעיר שרחוקה מהמכללה שעה .. לבד או עם שותפים ירגיש לי יותר בנוח כי לא אפגוש אותם נגיד במכללה או מעבר .. (גם דבר שמלחיץ שממש יודעים איך אני חיה.. כי בחוץ כולנו במידה כזו או אחרת לא משתפים בהכל... נגיד אני יכולה לא לצאת בכלל ולהיות תקועה בבית הרבה ימים בלי חברים .. כי אין לי מהלימודים וכאלה.. פרטים שפחות הייתי רוצה שידעו..) .ובעיר הזו גם יש חיי לילה טובים מאוד אבלללל כאילו באיזשהו מקום המחשבה התחילה בתור משהו טוב שאני רוצה להתערבב עם הסטודנטים ולהיות בחיי הלילה בעיר הקטנה שבה המכללה.. אבלל זה הפך למשהו בכוח .. כי כאילו לסמן וי על לגור בדירת שותפים שם ולצאת בעיר הזו מה שבכלל לא בטוח יקרה כי בתכלס אין לי אם מי לצאת .. אבל זה יכול לקרות גם עם שותפות ולצאת איתם נגיד אם מסתדרות וחברות.. בקיצור זה הפך למשהו כזה בכוח כי כל העניין של השכרת דירה בעיר הקטנה עם שותפים זה משהו שלאא בא לי כלכך זו הבחירה המאולצת ופחות טבעית שלי.. מרגיש לי יותר בנוח לגור עם שותפים שבתור התחלה מבחינתי לא יהיה אינטראקציה בכלל בעיר הגדולה יותר וככה.. אוף.. אבל יש לי את הקטע של להילחם בעצמי נניח.. וכן לעבור את החוויה (שלאחרים זה ברור מאליו או פשוט ..) אבל אני גם כבר כמה שנים אחרי שעשיתי דברים בכוח אין לי כוחות לעשות יותר.. בכוח? כי אני עושה לי לעצמי פסיכלוגיה .. וחיה בסרט כמו שהרבה אחרים עוברים שלא תכננו ועשו דברים שלא תכננו שהיו בסוף טובים ויהנו שאולי גם אני.. ואין לי כוח כבר לעשות שברים בכוח... אבל לא רוצה להפסיד את החוויה .. הטובה / לא טובה הזו מה שהיא לא תהיה... אוףףףף
סליחה על הניסוח והחזרההה.. אבל רושמת בזמן שהבטן מתהפכת ולא התגעגעתי לתחושהההה הזו!!!! וזה מעצבן שגני לא בוחרת פשוט לעשות את מה שקל לי ורוצה דווקא לעשות את מה שפחות נוח ולצאת הכוח מאזור הנוחות כי איל אומרים? רק ככה מתפתחים... סעמקקקק אזור הנוחות הכוונה(הבחירה הנוחה לי והטבעית לי יותר.. זאת שלא מתערבבת יותר מדי עם אנשים נניח.. זאת שתלך לעיר שלא בא היא חומדת אבל יש מליון סטודנטים אחרים בה וחיי לילה אבלללל עדיין אני רוצה לחוות את העיר הקטנה אבל מכריחה את עצמי שזה גם צריך להיות בדירת שותפים.. ולחוות ממש חיים סטונדטילאים....מבחינת הבפאבים