האם אני חברה גרועה?

היתה לי חברה, שעד לפני כמה ימים הגדרתי כחברה טובה.
הכרנו לפני מספר שנים בעבודה, וגם אחרי שעזבתי שמרנו על קשר
זמן מה אחרי שהכרנו קלטתי שכשהיא מתעצבנת – היא מאבדת שליטה. או כמו שהיא הגדירה את זה – "רואה מסך שחור". הבעיה היא שהיא יכולה לאכול סיבוב על הדברים הכי קטנים ולעשות ברוגז לכמה ימים/שבועות. חוץ מזה לא פעם שסיפרתי לה דברים, היא נתנה לי הרגשה שאני דרמטית ובכיינית (גם כשסיפרתי לה על אקס מתעלל רגשית)
אני חוויתי את זה ממנה לראשונה לפני שנתיים, כששתינו השתתפנו במירוץ הלילה של ת"א. באותה תקופה רצנו יחד בקבוצת ריצה. זו היתה הפעם הראשונה שהשתתפתי במירוץ ומאוד התרגשתי ורציתי לרוץ עם הקבוצה. היא לא היתה מעוניינת לרוץ עם הקבוצה וסירבה. בסוף רצתי עם הקבוצה (הרי בלאו הכי בזמן מירוץ כל אחד עם עצמו ואני והיא גם רצות בקצב שונה, הצעתי לה שנהיה יחד אחרי הסיום והיא סירבה) והיא אמרה בכללי שאני חרא חברה, שלא מתנהגים ככה וכו'. לא דיברה איתי כמה שבועות.
יכול להיות שפה זה לא היה יפה מצידי, אבל התגובה היתה מוגזמת לטעמי.
כמה חודשים אחרי, קבענו להפגש בשבת בצהריים לשתות קפה ולשבת בפארק(היא גרה 5 דק' מהפארק, אני צריכה לנסוע כדי להגיע לשם). באותה שבת הרגשתי לא טוב וזה התגבר לקראת הצהריים. שעתיים לפני הודעתי לה שלא אוכל להגיע והתנצלתי כמובן, והיא פשוט כתבה לי "חבל שאת מודיעה לי שעתיים לפני" ולא דיברה איתי שבוע.
כמה חודשים אחרי, עוד ריב שטותי שהיא לא דיברה איתי שבוע.
בקיץ היה בלאגן אחר – היא יצאה באותה תקופה עם בחור. ערב אחד אני והיא נפגשנו בבר. הייתי גמורה מעייפות באותו ערב, לא חשבתי שזה יהיה משהו ארוך. פתאום, בהפתעה, הצטרפו אלינו הבחור שהיא יצאה איתו + חבר שלו וישבו איתנו בבר. כשהתקפלנו, השעה היתה בסביבות 23:00 בלילה והם הציעו שנמשיך את הלילה. הייתי פשוט סחוטה ובחרתי לחתוך הביתה. בחיי שאם לא הייתי עייפה הייתי נשארת. היא התבאסה עליי מאוד, טענה שאני אגואיסטית ומרוכזת בעצמי ומתנהגת בצורה לא חברית.
באותו ערב, לפני שהבחורים הגיעו, דיברנו על זוגיות ודייטינג ואמרתי שאני אישית לא רוצה לצאת עם צעירים ממני. היא אמרה שזה טיפשי מצידי ושאני צריכה לטפל בזה. השיפוטיות הזו לא באה לי טוב. יום למחרת דיברנו בטלפון ואמרתי לה את זה, והיא התפוצצה עליי ואמרה שאני ילדה קטנה וחסרת ביטחון ושהיא לא רוצה קשר איתי. כמה ימים אח"כ, היא שלחה הודעה ארוכה ומתנצלת אבל באותה נשימה אמרה שהטריגר לפיצוץ היה ההתנהגות האגואיסטית שלי. שוב, גם פה אולי לא התנהגתי הכי יפה והייתי צריכה להתגבר על העייפות ולהסתובב איתם, אבל למה להגיב ככה?
אחרי התקרית הזו, היו 2 סיטואציות שהיא קיבלה ים של תמיכה ממני:
1. אחותה הקטנה התארסה. היא התקשרה להודיע לה, וכשהשיחה הסתיימה, היא התייפחה ובכתה בטירוף על זה שאחותה הקטנה מתחתנת לפניה ואמרה שהיא הרבה יותר יפה מאחותה ולא יכול להיות שהיא מתחתנת לפניה. זו היתה אמירה די גועלית, אבל הכלתי, תמכתי ולא שפטתי.
2. בסוכות היא נסעה לסיני לראשונה. אני הייתי שם ותמכתי בלי סוף בהתקפי חרדה שהיו לה לפני הנסיעה ועניתי לה על אין ספור שאלות לאורך כל היום (כולל שאלות קיטבג כמו: "המדריך אמר שכדאי ללבוש בגדים נוחים למעבר הגבול – מה עדיף ללבוש, טייץ או חצאית?" או "וואי ההורים שלי יתחרפנו כשהם יגלו, הם חרדתיים. את חושבת שהם יכולים להוציא לי צו עיכוב יציאה מהארץ?" ..ומדובר על עו"ד בת 32 ששאלה את השאלה הזו)
לפני חודש היה לה יום הולדת.
בשבוע היום הולדת קבענו שאני, היא וחברה נוספת נלך לגלוש בשבת. ילדת היומולדת היא היחידה מבינינו שגרה בת"א, אני והחברה השלישית גרות בערים אחרות.
היא הציעה שגם נלך למסיבה מסוימת. משמע – גלישה בבוקר, חוזרים הביתה וכעבור כמה שעות יוצאים למסיבה. אני לא גרה בת"א ולא ניידת, מה שאומר להגיע לת"א בבוקר, לחזור הביתה ובערב לחזור שוב לתל אביב. אמרתי לה שאשמח לבוא למסיבה, אבל לסאפ יהיה לי קשה להגיע (היא בעצמה אמרה שהמסיבה חשובה לה יותר!) היא התפוצצה ואמרה שאני חרא חברה, ושחברות אחרות שלה מפרפרות כדי לחגוג לה ושלא יקרה כלום אם אתאמץ ואעשה דברים שלא נוחים לי. הרגשתי חרא ואמרתי לה שאבוא למסיבה, ובנוסף – אני וחברה נוספת שלחנו לה ביוזמתי מתנה מהממת ומקורית.
לאחרונה החלטנו ללכת לסדנת יוגה.שלחתי לה קישור לסדנה שראיתי והיא אמרה שלא בא לה ושזה נראה לה עלוב.
אמרתי סבבה אבל שאשמח אם לא תקרא לדברים שאני מציעה "עלובים" כי זה לא סבבה לי.
היא עשתה דרמה והחליטה שהיא מתרחקת ממני. השבוע היתה שיחה סוערת והיא טענה שאני דרמטית, בכיינית ומרוכזת בעצמי ושזה הביא אותה לקצה (ובחיי שאין ספור פעמים ספגתי אמירות לא יפות שלה)
כנראה שלא נחזור לדבר יותר. השאלה היא, אולי אני באמת חברה לא משהו? אולי יש דברים שפספסתי?

תודה למי שקרא עד פה וסליחה על החפירה.