מה אתם הייתם עושים במצב כזה עם עצמכם? מה לעשות? יש נקודת אור?

אני חושב על החיים
השבת קמתי
ורציתי לקום עוד מעט
אבל המשכתי לישון
וככל שארך הזמן התייאשתי מהשעה..
וכבר המשכתי לישון בלי סוף מהיאוש יותר מיממה...
והתחלתי לחשוב על החיים שלי ולהיות מודכא וזה השאיר אותי יותר במיטה...
בגדול
אני גר לבד בלי קשר טוב עם המשפחה. אבל זה רק חלק מהענין
בגדו ל יש לי קופלניקט לא פשוט
וגם
שאני חשבתי והרגשתי עם עצמי אם אני טוב או מוערך או הצלחתי בחיים
הסתכלתי על מדד מסוים
האם יש אנשים שהתחברו אלי
לא מתוך רחמים
לא מתוך ניצול
ורצו לבוא להיות איתי בגלל מה שאני. שהתקשרו ורצו להיות איתי
ושחשבתי על זה
בשנים האחרונות העלתי כמעט כלום
היו כמה שהצלחתי אבל אחרי 2-3מפגשים זה נגמר
בגלל השפת גוף בגלל הocd או אני לא בטוח כבר למה
וזה המדד שאני מרגיש
לגבי הערכה העצמית לעצמי
וזה הוריד אותי.
שאכן יש הרבה שביסביבי סביב רחמים אבל זה לא חברים
זה אנשים שרק באים לעזור לי ולברוח
לא להיתקע "בביצה" איתי
אני היום מבין טוב מאו ד את הס יבות למה ואת התחושות שיש לי
למשל היום שלא קמתי ממש רציתי שמישהו יבוא וישאל איפה אתה מה קורה
אני פשוט מת לאכפתיות ואמפתיה
בגלל שזאת שהביאה אותי לעולם לא נתנה לי את זה ויותר גרוע מזה
אלימות קשה ושידול לעשות דברים לע צמי ופתחתי את זה אין ספור פעמים
זה יצר חלל
חלל שמרחיק אנשים ממני
חלל שמרגיש להם שאני צריך אותם ולא כמו באופן רגיל שחבר זה לא משהו "שצריך" אלא שזורם..
קראתי גם את הראיון של יהודה נהרי על הפגיעות המיניות הוא כתב שם משהו שנגע בי
הוא כתב שהערך העצמי שלו נפגע כתוצאה מהפיגעות המיניות וזה הושלך על החבר'ה סביבו
וגם אני בגיל 12-13 זאת שהביאה אותי לעולם חשפה בפני את החז ה שלה כדי לעצבן אותי כי באותה תקופה התחזקתי בדת וזה עיצבן אותה
וזה גורם לערך העצמי שלך להיות נמוך
וביטחון עצמי נמוך וגורם שאנשים רואים את זה ומנצלים אותך... היום אני במצב אחר קצת שעברתי טיפול ויותר במודעות והיום אני פחות מנוצל
הגילשלי גם ייאש אותי
30
שעכשיו אני קצתמתאפ ס על עצמי אבל עדיין שקו ע... בהכל
חוץ מזה
יש עוד, קופלניקט שקורע אותי
נגיד היום התחלתי להתפלל וכו. ואין ספק שזה ממלא אותי במשמעות
נותן לי תחושה שאני עושה משהו. תחושה של ערך וכו
יש לי גם אמונה ואני מאמין שאני לא מתפלל לשום מקום
אבל זה מעלה בי חרדה
ואי נוחות
כי יש בי צד שכל המהות שלו נגד זה
שאני הומוסקוסאל
ואני מרגיש שסביבה כזאת מאיימת על מה שאני
במיוחד באזור חרדי
ושאני עם הצד השני שבי
הקהילה הלטהבית
אני יותר ארסטיבי
למשל שמישהו ניסה לגנוב משהו שם ממש צעקתי עליו והייתי ממש יותר אני
מצד שני
אפילו באפליקציות אמרו לי שאני נראה ילד טוב מידי לשם
וגם במקומות מסוימים של "הקהילה" אמרו לי את זה
אני לא מעשן
לא שותה
מאוד לא מקלל ואופי כזה עדין יחסית קשה לי לראות איגרוף וכו. ושאני שם אני מרגיש שלשם אני גם לא ש ייך במאה אחוז
ששם כולם מתנהגים בצורה ממש מגעי לה לפעמים אחד לשני
שהבן אדם נהיה כמו חפץ
התנהגות מאוד מחפיצה שאני שונה לגמרי
וגם אני מחפש ערך של משפחה של ילדים ערך בהנאה לא לגמור וללכת.
לדבר להכיר להיות בקשר אמיתי ושם מרגישים לרוב בדיוק הפוך ועוד, רגשות שאני מרגיש שלא תואמים לקהילה
וכל זה קורע אותי. כי מצד שני זה מה שאני ולקבל את עצמי הרגיע אותי ואת המצב הנפשי וכו כי אני מרגיש כך מגיל 8-9 מצד שני אני לא מרגיש עםאף מק ום במאה אחוז
אני לא בטוח מה לעשות עם עצמי
אם אצא מהארון אולי ארגיש יותר טוב יותר ארסטיבי אבל מצפונית יהיה לי קשה ומה אעשה? מסיבות כל הזמן? שבתות אהיה לבד? החבר'ה הדתית שהיום אני אצלם כל שבת בטוח לא תקבלאותי

יש תקווה להכל?
יש דברים טובים
אני לא בטוח איך הייתי מתמודד עם הייתי נמוך מידי( אני מטר 1.83)
אם הייתי עם פגם ביד וכו
אבל מה זה שווה שהחיים...