קשה לי להבין מה רוצים ממני מלמעלה ומרגיש לי שהחיים אבודים. יש תקווה?

בגדול אני מוצף בהרבה דברים
אני לא בטוח מה לעשות
החיים שלי די מורכבים, אני מרגיש שאני משתף לא בגלל שאני חושב שאפשר לפתור אלא רק כדי לפרוק ולהוציא החוצה שזה מקל עלי
יש כמה נושאים אבל נתחיל מזה שאני חושב עליו המון
יש משהו בי שהדחקתי עד גיל 19-20
משהו שהרגשתי מגיל 8-9
שזה שהדחקתי גרם לי לדיכאון ולניסונות אוב.. ד.. וכו
וגרם לבעיות נפשיות יותר קשות
נטיה הומוסקסואליות
הדחקתי ולא הייתי מודע לזה שאני סובל מזה כל כך חזק
מגיל 23-22(מאז שאני גר לבד בגלל אלימות קשה מאח(ת)ההורים)הפסקתי להדחיק והתחלתי להתנסות והרגשתי באמת שהייתי במקום בילוי של הקהילה והיה לי דברים מיניים הרגשתי הרבה יותר טוב פתאם נפשית
משוחרר נהנה מהחיים וכו
ושיהייתי חוזר לעולם הדתי ובמילא מדחיק הכל היה חוזר אחורה הדיכאון וכו
היו לי עד היום בשבע השנים האחרונות כמה וכמה קשרים אחד מהם החזיק יותר משנתים( זה הדבר היחיד שאני "גאה" קצת בעצמי אני מכיר מישהו שהוא יותר מבוגר ממני ב6שנים והתחיל לימודים בגיל 29 אבל לא היה לו אף ניסיון מיני ולי היה ואני היום יודע מה אוהב וציפיות שעל זה אכתוב בהמשך)
והייתי בכמה וכמה טיפולים פסיכולוגיים שאמרו לי ואחד מהם ממש אמרו לי כחלק מהטיפול לצאת מהארון ובאותם רגעים וגם בטיפול האחרון שהייתי בו ואני הולך לחזור אליו כנראה עוד חודשיים גם היה לחץ לעזוב את הדת( גם כי הדת נותנת לי להרגיש ממש רע עם עצמי והוא הרגיש ושמע את זה ממני( היום פחות אבל עדיין)קשה לי להכיל רגשות דו ערכיים הניגוד הזה קשה אני בן אדם קצת של שחור ולבן או קיצוני לפה אולפה)חלק מהטיפול היה להוריד כיפה ולראות איך זה מרגיש
ותכלס היה פעם אחת שהרגשתי ובאמת זה היה כך שהלכתי לאיזה מקום של הקהילה הורדתי כיפה והכול והכל ירד החרדות הדיכאון בלי שום כדורים
ואכן הרגשתי שיש המון במה שהם אומרים
חשבתי שהפתרון לעבור לאזור חילוני ולצאת מהארון
אבל היום שהגעתי לפני עוד מעט חצי שנה לגיל 30
גם בזכות הפיסכלוג היקר שעבר איתי תהליך של התבגרות( לא אוכל לפרטיותר מידי אבל הוא בעצם "החליף" את זאת שהביאה אותי לעולם ועשה איתי תהליך שלא עברתי אי תה בתור יל ד)והתחלתי לחשוב על החיים ברצינות
וראיתי וקראתי על שהולך בקהילה( דברים שידעתי לפני אבל התחזקו יותר ויותר)
שמאוד קשה למצוא קשר
שכמעטהכל סביב להנות והנאות אין סופיות בלי תוכן ולקטלג אנשים
( אני חייב לציין שגם אני בגיל 29 נפגשתי יחסית הרבה חודש אחד והתחלתי להיפגש הרבה ואז התחלתי גם לחסום אנשים אבל אני זוכר שהלכתי לעבודה התחלתי לחזור לעצמי והרגשתי רע שחסמתי נגיד יש מקומות שאתה חוסם נגידבטלגרם וזה גורם לבן אדם להיות ספאם ובלי אפשרות לשלוח הודעות והרגשתי רע עם זה )היו כמה דברים שממש גרמו לי להרגיש שהמקום שלי לא שם
למרות שאני יודע שלהכיר בזה שאני הו מו ולהיותעם א אנשים כמוני גורם לי להרגיש הרבה יותר טוב גורם לי להיות אני יותר ארסטיבי פחות מופנם ועוד ועוד יותר רגוע יותר אני ועוד הרבה דברים טובים
אבל מצד שני אני חושב על החיים ברצינות
והיו כמה דברים שממש גרמו לי לנסות קו מחשבה שאני לא חולם יותר על לגור עם מיש הו וזה האושר שלי ולמה
המון פוסטים על בדידות שקשה למצוא קשר על בבגידות על זוגיות פתוחה
גם כל זה שהנאה היא חסרת ערך לא יוצא מזה שום דבר רק הנאה גרידא וזהו שאתה מרגיש אחריה זיפט
גם החדירה שזה אקט שתכלס נהנתי ממנו ברגע שיש לך טחורים וגם אם לא המקום לא נועד לזה וקראתי פוסט שירד למישהו מלא דם ויש מלא עצות על ניקיון שם ומלא "שיטות" ואני קיבלתי חום מזה עד כמה זה מסובך ואם זה היה כל כך טבעי זה לא היה אמור להיות ככה נוראה ואיום. בשבילי גם בעיקר חשוב לי מגע להתנשק ולרוב לא הם יותר גבריים כאלה
היה פוסט שקראתי שמישהו כתב שהוא הביא מישהו אליו והוא גילה שהוא עשה פיסטים וכו וזה גרם לו להיגעל ופשוט נתן לו להסתכל עליו ועל הבן זוג שלו מהצד וזה ממש גרם לי חלחלה
אני בדיוק בצד השני
אמנם אני חוסם וכו אבל בחיים לא קרה שבאתי עד לבן אדם או הוא בא אלי ודחיתי אותו
( זה גם נבע בעבר מחוסר ביטחון בגלל העבר עם המשפחה שאתה בלי משענת בכלל ואכן ריציתי המון גם במקום מסוים של הקהילה פשוט היה מנהל מסוים של מקום היום הוא כבר לא שם שהיה איתי ולא רציתי להיות איתו אבל מהפחד שהוא לא יתן לי להיכנס הייתי איתו אבל בגיל 29 כתוצאה מהמון חראות ונבלות שדרכו עלי הביטחון התעורר וגם איתו וגם היום אני יותר עומד על שלי). אבל גם שלא יכולתי לפגוע בבן אדם היה סיוטאציה לפני הקורנה שיצאתי ממקום בקרליבך ופנה אלי מישהו ורצה להיות איתי אבל הייתי עייף וסירבתי וגם לא הייתי כל כך חרמן אבל ביקשתי ממנו כמה וכמה פעמים סליחה ואחרי זה אמרתי לעצמי למה קימבנט מישהו אחר היה פשוט הולך וזהו ואני ככה
אכן צריך להיות באמצע ולא לסבול בגלל החוסר נעימות אבל זה לא רק זה
גם אני אתוודה אני אוהב צעירים ממני ואחד הקשרים הראשונים שהיו לי שהייתי בן 25 היה עם בחור בן 18 וגם השנה פה ושם היה לי עם בני 20-26 ואכן נהנתי אבל רק לחשוב על זה שבגיל 40אחפש צעירים ממני ואהיה בסאונות מעלה לי דיכאון קשה

חוץ מזה שאני לא מרגיש שאני מסוגל להתחתן עם גבר פשוט מרגיש שזה לא מסתדר לי ברא ש
גם מבחינה דתית
אני לא מוחצן ואני לא טיפוס שיעשה חתונה ויתגאה בזה וכו וכו
אני שמעתי על המון דברים שאומרים שבגללם המשיכה קורה
תכלס אצלי היו כל הסיבות
אבא שלי היקר וטוב לב אבל ממש לא גברי וממש סמרטוט של זאת שהביאה אותי לעולם שממש הוא פוחד להוציא כסף בלי לשאול אותה לקנות דברים שהוא רוצה היא מכה אותו היא לקחה לו את האשראי שהיא גילתה שהוא קנה דברים בלי לשאול אותה שהיא רואה שהוא מתחננן למגע ממנה היא מנצלת את זה ולא נותנת לו ואם הוא נוגע היא מרביצה וצינית אליו וזה על קצה המזלג
ב
תמיד רציתי אח ולא היה לי ועד היום היום אולי פחות אבל בעבר שמישהו היה אומר לי אחי זה ממש ריגש אותי

ג
כל הפגיעות שעברתי מזאת שהביאה אותי לעולם וגם שהייתי דתי והתחזקתיבתור ילד היא בכוונה הראתה לי את החזיה וגם מהשיש מתחת... וכל זה עד היום גרם לי לסלידה עמוקה מנשים ואפילו המילה א מא אני לא אומר באופן כללי ובתור כל דבר מעבודה עד פיסכולג מעדיף גבר מרגיש מוגן יותר תכלס שאני רואה מישהו גברי חייל וכו זה ממש מדליק אותי
אז תכלס
אני לא בטוח מה לעשות
עם נש ים אני לא בטוח שיש לי גרם של משיכה
אני יודע שיש בי גם המון כעס ואם יהיה לי קשר יכול להיות שאפיל הכל מהכל עליה
בשנים האחרונות עברתי המון דברים קשים גם עם גברים( בעיקר)וגם עם נשים
למרות שעברתי עם גברים
פגיעות מיני ת
ניצול אין סופי
מכות ומה לא זה לא הוריד את המשיכה לגברים בכלל רק גרם לי סלידה וקשה לי אפילו ללחוץ יד למבוגרים ממני בהרבה
לאחרונה היתה אחתשעזרה לי בכל מיני דברים וטיפה דיברנו וזה העלה לי טיפה את האמון והיח ס חנשי ם עד יום אחד שתפסתי אותה גונבת לי משהו וזה הוריד לי את האמון בחזרה ושנאה אליה ובכללי לנשים ומה לא
וגם אם אתחת ן איך אסתיר ממנה את כל העבר עם גברים. גם תכלס אני יותר נהנה להיות פסיבי בדכ בחדירה ויש לי גם אופי עדין ורגיש ואש ה תעלה על זה
מהר קרה לי שחדרתי למישהו וגם גמרתי מזה וגם הייתי לאחרונה בהגנה עצמית ואחרי האימונים בכלל הרגשתישאני הרבה יותר אקטיבי וכו
אני בתור בן אדם מאמי ן מרגיש שנתנו לי חיים נוראיי ם עם המון המון דפ קות מהמשפחה מאנשים באופן כללי
קשה לי להבין מה רוצים ממני מלמעלה
איך רוצים שאקים משפחה שהאמון שלי בכללי גם בגברים ובכלל מנשים ברצפה ואני מאוד חשדן( כנראהגם בגלל מה שעברתי עם המשפחה). הרבה אומרים זרום עם החיים תהנה ואכן שאני מתכתב היום באפליקציות זה כבר לא בתור מטרה למשהו רציני ועקבי אלא רק בגללשאני יודע שאני לא יכול להיות עם הצד השנ י אז שיהיה מישהו להעביר איתו את החיים ולא להיות לבד ולהנות אבל לא כבר הופך את זה לחלום חיי אבל מה אעשה שאני חושב על כל דבר לעומק ואני לא שטחי וחוקר וכו לפני כמה זמן הייתי במקום בילוי של הקהילה והרגשתי כל כך ריקני והרגשתי שאני חייב את הדת למלאות את עצמי ובאמתאחר כך היה שבת והרגשתי את הערכיות וכו של הדת מצד שני זה לחיות בשני עולמות וממש חוצה את עצמך
הדבר היחיד בחיים האלה זה אנשים שהצלחתי לגייס שמדברים איתי באים אוכלים איתי ביחד לוקחים אותי ליציאות איתם למרות שאני יודע שהם מרגישים שאני שונה שכנים שותמכים סביבה שמשדרת לי המון חום ואהבה הרבה אנשים שאכפת להם ממני מרגיש לי שהגורל שלי זה לסבול ולסבול ואף פעם לא להרגיש מאושר במאה אחוז אבל לפחות נותנים לי מלמעלה את כל הכלים לשרוד תמיכה גשמית וגם נפשית
ותאמינו לי שגם לי נמאס מכל התמיכה הנפשית כי זה גורם לך לשדר המון חולשה בשפת גוף וחוסר ביטחון ופוגע אנושות בכל האפשרות ליצור קשרים בכלל אבל מה אעשה מה אעשה שאני לבד בבית אני מרגיש נורא והשפת גוף נהיית כזאתוכו

קשה לי להבין מה רוצים ממני מלמעלה ומרגיש לי שהחיים אבודים
יש תקווה? איש מקצוע לא יעזור פה הייתי אצל כל מי שזז אני מיואש