היא הייתה כמעט הבחורה אידיאלית, איך אני מוציא אותה עכשיו מהראש לגמרי?

לפני חודש וחצי, בחורה שבהתחלה נראתה לי סופר מדהימה וסופר מושכת שיצאתי איתה, שולחת לי וואטסאפ אחרי שבועיים של התכתבויות, וביניהם גם דייט אחד מדהים "אני חושבת שעדיף שלא ניפגש יותר, אנחנו אנשים ממש ממש שונים, ואני לא חושבת שהקשר הזה יחזיק מעמד תקופה ארוכה", באותו רגע הרגשתי כאילו חטפתי בוקס בפרצוף ממייק טייסון, מרוב ההלם והזעזוע שעבר עליי בכמה דקות הראשונות לא יכולתי כמעט לחשוב צלול ולא יכולתי להגיב לסביבה בצורה רציונלית והייתי קצת מסוחרר וראיתי כוכבים, באותו הרגע, אותה התקווה שהייתה לי בשבועיים האלה שסוף סוף כנראה תהיה לי חברה (ועוד מישהי שהיא נראית ממש טוב ומישהי שהיא ממש כמעט הטעם שלי מבחינת אופי ותחביבים ומה שאני מחפש) התנפצה לאלף רסיסים קטנים, הרגשתי שאותה האופוריה האדירה והגאווה הענקית שהרגשתי בשבועיים האלה הייתה לשווא, והכל בגלל מה ??, בגלל הצעה ממש אידיוטית שלי ללכת איתה לפארק קטן עם גן שעשועים סתם לשבת, ללכת ולדבר בתור דייט שני כהצעה אקראית לגמרי, ואני עכשיו חושב לעצמי לפעמים עם צביטה קטנה בלב של חרטה "אם הייתי משנה כיוון והייתי מציע לה ישר ללכת למסעדה או קולנוע, הכל היה נראה אחרת...", וזו בכלל הפעם הראשונה בכל ה-26 שנה שאני חי בעולם הזה שאני יוצא עם מישהי ועוד למטרת קשר רציני, ולי אין ניסיון בדייטים בשיט אז מאיפה לעזאזל אני יודע לאן מקובל ללכת ולאן לא ??? ומה לעשות ביחד ומה לא ?? איזה סוגים שונים של בחורות מה אוהבות לעשות ?!. הכל נזרק לפח בגלל אותו מדריך במערך דיור שאני גר בו שהיה קצת בהיסטריה שאמר לי "ללכת לקולנוע זה על בדוק להידבק בקורונה" (הרעיון המקורי שלנו לדייט שני) וכל ההיסטריה בגלל שאבא שלו בקבוצת סיכון מושתל כלייה, שאם אני חולה בקורונה ולא יודע ומדביק את המדריך ואז הוא מדביק את אביו אז הוא מת על בטוח, מהמילים שהוא אמר לי "אני לא רוצה לשבת שבעה על אבא שלי בתקופה הקרובה", המדריך באותו הרגע ישב לי על המצפון והייתי מודאג, ואז דיברתי עם הבחורה בוואטסאפ והסברתי לה את המצב ואז הצעתי לה ללכת לפארק, שזאת הצעה שהיא ממש התנגדה לה וביטלתי אותה גם כן, באותו הרגעהרגשתי שממש הרסתי את הכימיה שהייתה בינינו, מרוב תחושת המועקה, הרגשתי שאין לי כוח לכלום ולא היה לי אפילו תיאבון בכלל ושביום שאחרי עוד התחננתי באופן פתטי ברמות לסליחה שלה. רגע לפני שביטלתי את הסרט חשבתי לעצמי והייתי בתסביכים, שאם היינו כן הולכים לסרט אז הייתי יכול להפוך לרוצח והיו יכולים להעיף אותי מהמערך, ואז הייתי עובר לגור ברחוב. הייתי צריך להקשיב לו באותו רגע כשהוא אמר לי "אם אתה כל כך רוצה ללכת, עדיף שתשקר לי ותגיד שאתה הולך למסעדה או לפארק, אני לא רוצה לדעת שהלכת לקולנוע", לא הייתי צריך לבטל מלכתחילה את היציאה לסרט רק בגלל אבא של מישהו. עכשיו למדתי לקח מאוד חשוב וכואב לחיים שאני חורט אותו עמוק עמוק בנשמתי, לא להקשיב לאנשים שמדברים מתוך לחץ והיסטריה ושלפעמים אפילו עדיף להיות מניאק ולא להתחשב באחרים בשביל להשיג את המטרות שלך, כי גבר אמיתי צריך לעמוד על שלו וללכת עם ההחלטות שלו עד הסוף, זה הגבר שנשים מן הסתם רוצות אחרת, נשים עוד יחשבו שאתה בן אדם ממש הזוי או חייזר מגלקסיית אנדרומדה.

ממש נדלקתי על אותה הבחורה, שבעצמה התחילה איתי בחדר כושר בסוף האימון וביקשה ממני את המספר, בגלל שהיא הייתה סמל למה שאני רוצה להשיג בחיים, ולבן אדם שאני רוצה להפוך, הביטחון העצמי (זה שהיא ניגשה אליי, אומר עליה הרבה), היכולות החברתיות (יש לה מלא מכרים על סמך כמות העוקבים שאני רואה אצלה בטיקטוק ובאינסטגרם), סוג החיים שהיא חיה, כלומר, היא בן אדם שאוהב לצאת ולבלות למסיבות, לים, לטיולים וכ'ו והיא גם בן אדם חכם ופרודוקטיבי, אני לא יכול לתאר איזו גאווה מטורפת הרגשתי שהצלחתי למשוך בחורה בליגה כזאת, אני לעומת זאת בן אדם שיוצא לו יותר מדי להיות תקוע בבית כי אין לי חברים מסוג כזה, חושב שיכולתי להשתנות אם אני אלך איתה לכל מיני מקומות, כי אני בעיקרון בן אדם מאובחן עם תסמונת אספרגר (אוטיזם בתפקוד גבוה) וזה אומר שקשה לי ליצור קשרים עם אנשים ובמיוחד לגשת לנשים ולדבר איתן בעצמי, חשבתי שלהיות איתה סוף סוך יהפוך אותי לבן אדם שאני מת להיות, הרבה יותר אקטיבי, עם ביטחון עצמי גבוה ועם ידע חברתי רחב. ראיתי את זה כהזדמנות להילחם בקשיים שלי בצורה הרבה יותר טובה ולשלש את הביטחון העצמי שלי ואז להיות יותר מוצלח ממה שהייתי, "לעלות רמה" כמו שאומרים (כי אני בן אדם שמצליח למשוך אליו רק אאוטסיידרים, חסרי ביטחון ודיכאוניים, אנשים לא אקטיביים שתקועים בבית לרוב, אותם האנשים שמעצבנים אותי), ואז הכל התחרבן רק בגלל החלטה מאוד טיפשית שעשיתי איתה שגרמה לי לחשוב שאני חתיכת הזיה, פעלתי ללא שיקול דעת בגלל שחשבתי שהשגתי אהבה כמעט ללא תנאים, האמנתי שהיא תלך איתי לכל מקום שאגיד לה, הנחתי כך בגלל שהיא נתנה לי תחושה נהדרת ומעפנתת שהיא קיבלה אותי כמו שאני למרות כל שסיפרתי לה על עצמי שאני ועל שטויות עושה ועשיתי. אותה הבחורה שהסתכלה עליי וחייכה אלי מדי פעם בחדר כושר ושהיה לה קראש מטורף עליי כבר לא שמה עלי ומדי פעם נותנת לי חיוך מזויף, אבל לעומת כל מה שאהבתי בה והביטחון העצמי שלה, יש לה ביטחון עצמי מופרז שמגיע לרמה של קצת אגו, בנוסף לבעיות הדיכאון שיש לה והרגשתי שאני אולי יכול לאזן אותה קצת כי אני בן אדם עם שמחת חיים שאכפת לו מאחרים, ממש האמנתי שנשלים אחד את השנייה.

בשבוע הראשון אחרי שנפרדנו, ממש הרגשתי סחוט ו"חולה" מבחינה נפשית, הרגשתי שאין לי כוח לכלום, הסתובבתי עם לב כואב והגעתי אפילו למצב כמה פעמים שאני שוכב במיטה עם דמעות בעיניים וחושב על זה, מודה באשמה שציפיתי ליותר מדי מהקשר הזה כי זו פעם ראשונה שדבר כזה קורה לי בחיים ולא ידעתי למה לצפות, דייטים זו סיטואציה שהיא חדשה לי ואני לא רגיל לדחיות כאלה (אני בחור עדין), ומודה באשמה שבהתחלה הייתי נאיבי והיו לי תקוות שווא שהיא איכשהו תתחרט ותרצה לחזור אליי. עם כל מה שקרה נלחמתי בכאב ובתחושת האכזבה שהרגשתי וניסיתי לחשוב חיובי. כיום אני מודה לבחורה הזאת תודות מעומק הלב בגלל שהיא הוכיחה לי שאני מסוגל למשוך נשים ולדבר איתן, שעד עכשיו הייתי סקפטי שאני בכלל מסוגל ליצור אינטרקציה עם נשים וחשבתי שהן בכלל לא יורקות אפילו לכיווני, היא נתנה לי בוסט מטורף לביטחון העצמי ועכשיו אני יכול להתחיל עם נשים בהרבה יותר קלות. הפרספקטיבה שלי לגבי עולם הזוגיות השתנתה, לא עוד לתחושות הקנאה והצביטה בלב כשאנשים אחרים מדברים על זוגיות וחיי האהבה שלהם. התגברתי ב99% על המקרה שקרה אבל עדיין יש לי קצת רגשות אלייה והיא עוד לא יוצאת לי מהראש עד הסוף, מדי פעם מדמיין על תחישים שיכולים היו להרחש אילו היינו הופכים לזוג כמו צחוקים ושיחות עומק שהיו יכולים להיות לי איתה, חוויות שהיינו יכולים לעבור, וויכוחים וריבים על איך שאני מוריד אותה מהעץ עליו היא טיפסה ומעמיד אותה במקום. מתרגש כל פעם שאני הולך לחדר כושר כי אני מאמין שאני יכול להיתקל בה שם במקרה, אפילו מגיע למצב שאני שמח יותר מדי אם היא צופה בסטורים שלי ועושה לי לייקים באינסטגרם. חוץ מזה כל פעם שהיא מפרסמת סטורי חדש באינסטגרם או סרטון חדש בטיקטוק אזז הבטן שלי קופצת סלטה של 360 מעלות ואז אני אוכל תסביכים האם זה סרטון/סטורי שרומז עליי משהו ?, האם היא מצאה גבר חדש ?, אני לא אהיה מרוצה כל כך כרגע לראות אותה עם גבר אחר ובמיוחד לא מאחל לה שתהיה עם ערס עם אייקיו 50 וסובארו שמתחיל שיחות עם נשים ב"של מי את, הלו ???". אני ממש אבל ממש אשמח לדעת איך להוציא את הבחורה הזאת לגמרי מהראש כי צריך להמשיך הלאה בחיים, אני מרגיש שזה משליך על ההזדמנויות שלי להתחיל עם בחורות בעתיד הקרוב, כן השגתי אומץ וביטחון אבל אני עדיין עייף נפשית מהמקרה האחרון מרוב ההלם והמיינדפאק שזו פעם הראשונה שזה קורה לי, מרגיש שלנסות ולהיכנס עכשיו למערכת יחסים עם מישהי זה טו מאץ' בשבילי, כמו לעשות אימון רגליים ישר אחרי ריצת מרתון, ואני לא מאמין שלחסום אותה ברשתות החברתיות זה פתרון, מבחינתי זו פחדנות ולברוח מהמציאות, אני מעדיף שהיא תישאר להיות מכרה ופשוט להפסיק להתרגש ממנה.