המצב קצת מורכב, הנה הרקע:
אני בא ממשפחה פרימטיבית ואני הגיי הראשון.
רק לפני כשנה קיבלתי את זה עם עצמי אבל אז התחיל השלב הבאמת קשה - שיתוף המשפחה
התחלתי בלספר לבנות במשפחה כי קיוויתי שהן יקבלו יותר ויעזרו לי בתהליך מול אבא והאחרים אבל זה לא מה שקרה, הן עד לעצם היום הזה מתכחשות.
בשלב מסוים הכרתי בן זוג, ועקב המגבלות הברורות (למשל אי אפשר להביא אותו הביתה) החלטנו לשכור דירה וכך עברתי לגור איתו.
מי שלקח זאת באמת קשה זה ההורים, ואמא במיוחד (שלא יודעת שעברתי עם בן זוג). אני מקפיד כל שישי לבקר אותם ונשארתי כמה פעמים גם לישון כדי להקל עליהם (החלטה על המעבר הייתה חדה וחד צדדית), כי בכל זאת הם מבוגרים ואני האחרון מילדיהם שעוזב.
אלא שהמצב רק מחמיר וכל שבוע זה כמעט מגיע למצב שהיא מתחננת שאשן אצלם וכל פעם שאני לא נשאר היא נפגעת ונראה ששוקעת בדכאונות.
אני מבין את הכאב אבל הגעתי למסקנה שהבריאות הנפשית שלי יותר חשובה ואני אכן מרגיש הכי טוב זה כמה שנים בשל המעבר והחופש הפנימי.
השאלה שלי היא איך להתנהל מולם נכון כי כל שבוע מחדש יש סרט והלם שאני לא נשאר לישון וזה בסוף משפיע גם עליי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025