בן הזוג עובד כל יום עד אמצע הלילה ובקושי מפנה לי זמן, לגיטימי?

היי לכם.
אני ובן הזוג שלי כבר 3 שנים ביחד. כשהכרנו הוא היה שכיר והיה לנו הכי כיף בעולם. יצאנו, בילינו, טיילנו ובקיצור היינו הרבה ביחד. בערך שנה אחרי זה הוא החליט שהוא פורש ורוצה להפוך להיות עצמאי ולהקים חברת הייטק משלו.
הכי פירגנתי לו בעולם ועזרתי בכל מה שיכולתי, הוא אמר לי שזאת הולכת להיות חצי שנה קשה שבה הוא יצטרך לעבוד הרבה ובקושי יוכל לצאת. הבנתי אותו לחלוטין ולא אמרתי כלום על זה שהזמינות שלו ירדה באופן משמעותי. הבנתי את זה. וכמובן שבכלל לא היה מה לדבר על לקחת כמה ימי חופש ולצאת לטיולים...
מפה לשם מחצי שנה זה נהפך למעבר לשנה... כן התחלתי לדבר איתו ולהגיד לו שאני אשמח שיקח קצת חופש כדי שנוכל לעשות דברים ביחד אבל הוא התעקש שהוא חייב להמשיך לעבוד.
קצת אחרי שנה וחצי הפרוייקט נכשל והוא סגר את החברה. הוא לא חיכה אפילו חודש והתחיל ישר לעבוד על חברה חדשה. הפעם הוא גם צירף שותף שעובד בארהב...
מה שאומר שבחצי השנה האחרונה לא רק שהוא לא מוכן לצאת כמעט ועובד כל היום (לפחות 14 שעות), בגלל שהשותף שלו גר בארצות הברית הוא בשיחות איתו כל יום עד לפחות 12 בלילה. והוא כבר טס לשם פעמיים למשך שבועיים כל פעם.
ניסיתי לדבר איתו ולהגיד לו שיפנה גם זמן בשבילנו, אבל מבחינתו בגלל שאנחנו גרים ביחד ונמצאים באותו חלל (הוא עובד מהבית שלנו) אז אנחנו מתראים והכל טוב. הוא מכור לעבודה ולא מבין בכלל שלי היציאות או סתם לשבת ביחד ולראות טלוויזיה חסרות. ובחיי שניסיתי להסביר לו, אבל כל פעם שהוא כן מפנה זמן פתאום צץ לו משהו מהעבודה והוא ישר הולך לטפל בזה, ככה שבסוף כבר חצי שנה יוצא מצב שבקושי יש לנו זמן במהלך הדבוע ובסופשים כן יש לנו זמן אבל גם הוא מועט כי זה גם הזמן היחידי שלו להפגש עם משפחה וחברים אז אנחנו נפגשים גם איתם ובקושי יש זמן שהוא שלנו...

הוא אוהב אותי. אני לא מפקפקת בזה לרגע, אבל אני פשוט לא יודעת מה לעשות. אני כבר שנתיים נמצאת בזוגיות עם אדם שפשוט לא זמין אליי, ותאמינו לי שכבר ניסיתי הכל.
אני מנסה להיות בת זוג תומכת, אבל זה כבר נהיה קשה. במיוחד כשאין אופק למתי זה יפסיק כי גם אם מה שהוא עובד עליו עכשיו יצליח זה עדיין יחייב אותו להשאר כל ערב עד מאוחר לשיחות עם ארהב ולטוס לשם מלא...
אני מאוד אוהבת אותו, וכל כך כיף לי איתו בזמן שאנחנו ביחד. וכמו שאמרתי - אני בטוחה שהוא אוהב אותי גם כן פשוט בשבילו כמו שאמרתי זה מספיק שאנחנו ביחד בבוקר אוכלים ארוחה ובלילה ישנים ביחד וקצת בסופשים עושים דברים. אבל באמת שקצת אנחנו עושים כי בסופש זה גם הזמן היחידי שלו להפגש עם חברים ומשפחה אז הוא גם מפנה זמן בשבילם...
והקטע הוא שאני יודעת שלהיות עצמאי זה קשה, ולהקים חברה זה קשה, ובגלל זה אני מנסה לתמוך ככל האפשר. אבל זה נראה לי מוגזם שאפילו שעה-שעתיים פעם בשבוע הוא לא מסוגל להשאיר פנויות בשבילי שנעשה דברים ביחד. אני מכירה הרבה עצמאיים, גם כאלה בתחילת דרכם, ולא משנה כמה הם עובדים הם תמיד מפנים גם זמן לבת הזוג שלהם וגם לוקחים חופש, אפילו קצר, בחו"ל או צימר מדי פען...
ושוב- הייתי מסוגלת להתמודד עם זה אם זה באמת היה רק לכמה חודשים. אבל זה כבר שנתיים ככה והאופק לא נראה...
מה אתם חושבים? מה לעשות?