בהתחלה זרמתי על חתונה למרות שלא הייתי שלם עם זה, אבל אני מתחרט על זה

אני וארוסתי שנה וחצי ביחד באמת שהכי אוהבים בעולם והכל אחת בשביל השניה.

לפני כמה חודשים הצעתי לה ודימינתי הכל אחרת, בקצב אחר מהתיכונים, המועד, צורת החתונה

אני ממשפחה חילונית והיא ממשפחה דתית
מאז שהצעתי לה הכל הולך מהר מידי בצורה שמוציאה אותי מדעתי המשפחה שלה לחצו מהר לסגור אולם, היא מבחינתה התחייבה ל300 אורחים למרות שאמרתי לה שאין לי ולא יוכל להביא אפילו 60 אנשים והיא התעקשה שאני יתאמץ (כאילו מה את מצפה שאני יביא אנשים שאני בכסאח איתם? העיקר שיבואו?) חברים שחשבתי שהם חברים ממציאים לי תירוצים למה הם לא יכולים לבוא.. גם בצד שלה היא רבה עם אנשים שיבואו לה לחתונה ועושה להם ריגשי העיקר שיביאו.. כאילו מה צריך פרצופים של אנשים שנגד החתונה הזאת?!?!? העיקר שיבואו לך אנשים?!?

בכללי אני שונא את כל השופוני הזה ולהיות המרכז העניינים באירוע עם אנשים מזוייפים שמדובר בעשרות אנשים עם לא מאות.. (בטח ובטח שפחות מאחוז אחד אלה אנשים שבאמת אכפת להם ממנו שאפשר לספור אותם על יד אחד)

שלא נדבר שכל עניין של חתונה דתית מוציא אותי מאיזון, לשמוע מזה סגולה שלאישה יש כוחות על, וכל הטרטורים ברבנות ועדים ולהביא זר פה ולעשות ככה ו7 ברכות ולא להיפגש שבוע לפני החתונה בגלל יצר הרע, או כל יום לעשות "סעודה" אצל מישהו שרק את זה יש להם בדת אוכל אוכל או לא להיות לבד כי יש מלאך חבלה לידי שיכול לפגוע בי.. ושזה מה שיביא שלום בית ולדעתי זה חרטא לפעמים מרגיש לי שאני מתמודד מול כת של שטופי מוח שצריכים לקבל מכות חשמל באברבנל

נסיתי לדבר על להתחתן ברבנות להתפשר מצומצם באמת בנוסח דתי אפילו וזהו בלי כל הבולשיט הזה והאמונות התפלות של מה יקרה עם לא.. ולארוסתי ולמשפחה זה לא בא בחשבון "אין אצלנו דברים כאלה זה לא בא בחשבון"

באמת שאני כבר מיואש במצב נפשי רע כ-ל יום רב פיצוצים עם ארוסתי על החתונה הזאת שיוצא בעוד חודשיים

באמת שאין לנו עשרות חברים (אולי בודדים שבאמת אוהבים אותנו) ומשפחות שמסוכסכים איתם (וזה שנעשה להם ריגשי ומה יקרה עם לא יבואו כאילו להכריח אותם לבוא מה נסגר?!?) באמת שאולי בגלל שאני חילוני או בהתאם למצב והכי אמיתי אני רוצה משהו אינטימי רגוע עם אנשים שבאמת אוהבים אותנו ברבנות או אנערף ומבחינתה והמשפחה שלה זה לא בא בחשבון

מה עושים