כשהלב והראש חצוי, אני סובלת

שלום. לפני כ8 חודשים הכרתי בחור שמבוגר ממני ב7 שנים. כבר בפגישה הראשונה ראיתי בו מה שחיפשתי שנים, גבר גבר חזק שיכול להגן על האישה שלו מכל צרה, הוא היה מצחיק והחיוך שלו כבש אותי מצד שני היו רגעים שקצת הרתיעו למשל הקשיחות שלו והקלות שבה יכל לדבר במה שנשמע כאכזריות. הפגישות הראשונות היו מאוד כיפיות והרגשתי שמצאתי נשמה תאומה אך מצד שני תמיד היה איזה ספק. זרמנו בקשר, די מהר הוא אמר לי שהוא אוהב אותי בא להכיר את אימא שלי, כבר לאחר חודש היכרות המשפחות הכירו כדי לקבוע על אירוסים, אומנם זה מהר, אבל בעדה שלנו זה נורמלי. בכל מקרה הכל היה טוב, אבל הבעיות החלו כשהוא החל לתחקר אותי על העבר שלי, אני מבחינת סיפרתי לו את הקשרים המשמעותיים שהיו לי והשאר פחות רלוונטי עבורי והדחקתי הרבה בזכרון. במקצועו הוא חוקר אז הוא הצליח לתחקר אותי ולגרום לי לדבר על דברים מביישים וכואבים שרציתי להשאיר בעבר, הוא ממש גרם לי לחשוב שאני מופקרת. כל זה כבר קרה כשיש אולם לאירוסים בעוד חודש. העבר הרפואי שלי לא עזר לי הרבה היות והייתי מטופלת כ3 שנים בתרופות אנטי דיכאון וחרדה, והחקירה שלו לא עזרה לי וממש התמוטטתי נפשית (מה שלא קרה כמעט שנתיים), חזרתי לפסיכולוגית והתחלתי לשתות יותר תרופות הרגעה, הייתי מרוסקת נפשית, כל הזמן בוכה, הגוף רועד גם כשאני לצידו והתחלתי לחשוב אם אני צריכה אותו בכלל, להיפרד היה מפחיד בגלל שכבר כולם ידעו על האירוסים, ולהישאר גם מפחיד. לאחר חודש הכל עבר לי לאט לאט, הוא עזר לי ופינק אותי, אני נורא השתדלתי לחייך אליו ולקיים עימו יחסים בכל מקרה. אך הבעיות לא פסקו, המשפחה שלו התגלתה כלא אחת הקלות. זה התחיל בכך שרצו להביא לי לאירוסים טבעת משומשת של האמא וכשהוא הראה לי את הטבעת בגאווה ניסיתי להסביר לו שזב פוגע שלא משקיעים בשבילי בטבעת הרי זו טבעת שאמורה להיות בעלת ערך חזק עבורי ומגיע לי חדשה. בהתחלה הוא ניסה להסביר למה הטבעת של האמא טובה יותר ואז השתכנע אבל לא ידע מה לעות. אחרי כמה ימים של עצבות שהגיע לבכי הוא סוף סוף עשה מעשה וקנה לי טבעת אחרת. ביום האירוסים עצמם הוא רב איתי כי הסתכלתי על חולצה של מאבטח וקראתי מה רשום עלייה, הוא כמובן חשב שאני מסתכלת על הגוף, שוב ריב, שוב דמעות (אני מאוד רגישה במיוחד בגלל הטיפול בכדורים). באירוע עצמו הכול היה בסדר, אבל לאחר האירוע התברר לי כי המשפחה שלי כ 15 איש הגיעו לאולם מבלי לשים כסף (אירוסים אצלנו עושה הכלה), זה מאוד פגע בי כי אימא שלי היא אם חד הורית שארגנה אירוע כזה בלי עזרה של אף אחד והמשפחה שלו לא טרחה אפילו לשלם על המנה שלהם. כל הלילה לאחר האירוע בדמעות הייתי בטלפון עם ארוסי שגם כאן התחיל להגיד שזה בסדר שהם לא הביאו הרי אנחנו עשינו אירוע ויכולנו לעשות אירוע בבית ומבחינתם הם לא חייבים כלום. יום למחרת אביו ביחד אתו אלינו לדון על תאריך לחתונה ובין היתר שם לי 1200 ₪ מול הפנים ואמר לי "שאחרי זה לא תגידי כלום" וזה היה בנוכחות הארוס שלי שלא עשה כלום. כמובן ואחרי שהם נסעו אמרתי לארוס שלי שזה ממש לא בסדר ונורא פוגע, בהתחלה הוא לא הבין מה, אחרי זה הבין ולדבריו דיבר עם אביו. המשפחה שלו נורא מיהרה לקבוע חתונה בהקדם ליוני לעומת זאת אימא שלי שקלטה איזה משפחה הם רצתה שהחתונה תיקבע לעוד שנה, לאחר הרבה בלאגנים וריבים בינינו החתונה נקבעה באוקטובר. מקום החתונה נהיה גם הוא לריב, משפחתו התעקשה שהחתונה תהיה בעיר שלהם ואצלנו העניין בעייתי היות בגלל מצב בריאותי של סבא שלי שלא יכול לסוע רחוק. לדבריהם ולדבריו הם עשו לנו טובה והסכימו עם המיקום והתאריך איתנו וזה הוזכר כל פעם על ידי אביו. ההורים שלא אנשים מאוד קשים, לא פעם הם פגעו והעליבו אותי ואני לא עניתי להם מתוך כבוד אך בן הזוז שלי היה נוכח בכל המצבים האלה, הוא לא ענה להם מולי אבל לדבריו רב איתם כשהלכתי. בסידורי החתונה היו הרבה בעיות, הם התקמצנו על השמלה, ביקשו מאיתנו חליפה לחתן, הם אמרו לו והוא בא אליי ואמר לי את זה כשהוא מבין שהן לא צודקים, העניין הוא שכל הריבים האלה וההתמקחויות סביב השמלה שלי מאוד פגעו לי וביקשתי מהארס שלי שיפתור את הבעיות האלה עם משפחתו ולא יספר לי דברים כאלה פוגעים כי זה ממש לא נעים, הוא הבטיח שכך יהיה אבל בכל פעם מחדש בא אליי וסיפר לי את מה שהם אמרו, מעבר לזה אבא שלו צרח עליי בגלל שמלת כלה (לא יותר מ7 אלף) בא אליי בדרישה לחליפה בצעקות, וטען שבמידה ולא נקנה הם לא יעשו בשבילי כלום. כל הבעיות הללו עם משפחתו נפתרו אבל אחרי שהארס שלי בא וסיפר לי, ציער אותי וגרם לי לשנוא אותם. עד שכבר התמוטטתי לפני חודש וחצי, כבר אמרתי שאני לא מסוגלת להתמודד, התמוטטתי טוטלית, פיטרו אותי מהעבודה בגלל התפקוד הלקוי בחצי שנה האחרונה, בעבודה כל הזמן הוא ומשפחתו הביאו אותי למצב של דמעות, הוא עצמו עם הקנאה שלו וחוסר האמון, מחשבה שכולם נגדו וכו. מאז ועד היום עוברים עליי החודשיים הכי קשים של חיי, המשפחה שלו לא מוכנה לקבל אותי, הוא בעצמו טוען שיעזוב את בית ההורים ונגור אחרי החתונה בעיר שלי, טוען שהוא לא יתן לאף אחד לפגוע בי - ובאמת המשפחה שלו עזבה אותי בשקט (אפילו לא התקשרו לאחל לי יומולדת שמח). המצב הבריאותי שלי החריף מאוד, חרדות והדכאון חזרו ביג טיים, היו רגעים שלא יכולתי לראות אותו, הוא החליט שהוא עושה את החתונה בלי עזרת ההורים שלו ואני החלטתי שאני לא מוכנה להתחתן באוקטובר בגלל המצב הנפשי שלי ובגלל שאיבדתי כל בטחון שהוא יכול להגן עליי מעצמו. הריבים על שטויות (למה שלחתי הודעה ולא התקשרתי למשל), הלחץ עליי להחליט על חתונה, 8 חודשים של קשר שאמורים להיות היפים ביותר אך הפכו למלחמה תמידית, כל מקום שאליו אנו הולכים מתחיל או מסתיים בריב. בתקופה של החודשיים ביקשתי ממנו הבנה- לא ללחוץ עליי שנשכב או נתנשק, לעזור לי בביטול החתונה כי לי זה קשה מידי, אך לא תמיד קיבלתי את זה. הקנאה הטיפשית שלדבריו זה בדיחה, ההערות העוקצניות שלו שפוגעות בי. לפני חודש ביקשתי שבוע הפסקה כדי להבריא ולהירגע אבל הוא לא עזב אותי התקשר כל יום שלח הודעות, ניסה לעורר רחמים. בחודש האחרון כבר פעמיים הוא פעמיים כבר איים שנחזיר את טבעות האירוסים אחד לשני, ואתמול הוא בא בכוונה כזו, אך באמצע הדרך החליט שלא והכל בסדר, סתם רבנו. הסבלנות שלי התפוצצה והחזרתי לו את הטבעת שלי והוא החזיר לי את שלו, כי נמאס לי האיומים האלה שלו. הוא הגיע החזרתי לו גם את הבגדים שלו והוא נסע אבל אני התקשרתי אליו כשהיה באמצע הדרך לבית ואמרתי שאני מתגעגעת והוא חזר. היום העיר אותי במילים שהוא לא יודע מה לעשות, שהכל מוביל לפרידה, החלטנו על שבוע חופש אחד מהשני (בדיוק השוע אני טסה לחול כדי לחזור לעצמי נפשית).
הבעיה היא שקשה לי... אני אוהבת אותו... הוא נסע לפני כמה שעות ואני מתגעגעת והוא מבלבל אותי, רגע אחד הוא רוצה הפסקה ורגע שני הוא רוצה שנהיה ביחד
אני נורא סובלת, הוא מפנק אותי ודואג לי והוא חשוב לי נורא ורק המחשבה על זה שיום אחד הוא יהיה עם מישהי אחרת קורעת אותי מבפנים. אני לא יודעת מה לעשות. החיים שלי הפכו לגיהינום, אני רוצה להיות לידו ואיתו הוא אוהב ומפנק אותי אבל מצד שני הריבים האלה הורגים אותי

מה לעשות??? תעזרו לי בבקשה