אני מרגיש אבוד, אין לי חסכונות ולא מקצוע, איך לצאת מזה ולהסתדר בחיים?

אני בן 30, מאז שהשתחררתי מהצבא נשארתי באותה עבודה, ככה מזה כבר שנים עד היום, עבודה לא משהו עם משכורת בסדר יחסית אבל משום מה אני חושב שזה לא כזה מספיק. אני גם חושב שזה לא עבודה מספיק טובה בשבילי.

מאז הילדות שלי אני בן אדם קצת ביישן, אך גם תלוי בסביבה שלי אבל בשנתיים האחרונות השתפרתי לטובה ממש ויש לי הרבה חברים שמזמינים אותי אצלהם ולצאת. אני מרגיש מאז שאני נוח עם עצמי אנשים אוהבים אותי יותר והם ממש סבבה איתי. אני מקבל הרבה הודעות וטלפונים מחברים וידידות. זה עושה לי טוב. אני מרגיש ובטוח שאני בן אדם עם פוטנציאל אבל אני לא עושה עם זה כלום.
מאז שהתחלתי לעבוד לא חסכתי שקל בחיסכון. כן נהנתי וביזבזתי ועשיתי חיים. אבל היום בגיל שלי אין לי שקל על התחת. אני עובד עם משכורת של 8000-9000 ולמרות הכל לא מצליח לחסור…
הסיבה שאני לא מצליח לצאת מזה היא כי יש לי הוצאות שנמשכות וזה לא תמיד תלוי בי. זה יכול הרכב או הטסט שלו, ואז פתאום תיקון (הלך לח הקודנית והנה סתם הלכו לי 700 שקל סתם)
אני עוזר להורים שלי לקניות נותן להם כסף כי הם משכירים את הדירה. האשראי שלי תמיד פועל ובתשלומים. אני משתדל למנוע אבל לא תמיד הולך לי בגלל סיבות כאלה וכאלה… אני פשוט תקוע בלופ שקשה לי לצאת ממנו.

אני מכיר בזמן האחרון מלא בחורות (אף פעם לא הייתה בזוגיות אמיתית) מלא רוצות להכיר אותי אבל הפחד שלי זה להיכנס איתן למערכת יחסים כי בסופו של דבר אין לי מה לתת להן, מה אני יגיד להם כישאלו אם חסכתי לבית ?

מצד שני בא לי לגור לבד, בא ללמוד מקצוע, בא לצמוח ולגדול כי אני יודע שאני יכול לעשות הרבה דברים טובים… אף פעם לא ניצלתי את הפוטנציאל שלי וחברים שלי תמיד מעירים לי על זה לעזוב את העבודה… לא מצליח… חשבתי לעזוב, אבל המנהל שלי מסרב לתת לי את הפיצויים שלי שמגיעים לי. הוא רוצה שאתן לו מכתב פיטורים והחזקתו לו את העסק במשך שנים בצורה טובה…. משום מה לא מעריך אותי.

אני בסך הכל לא יודע איפה לשים את הראש… איך חוסכים וגרים לבד ? איך עושים את כל זה תוך כדי שלומדים מקצוע כזה או אחר ? איך משתפרים ? האם זו בושב להיות בלי חסכונות בגיל הזה ? האם זאת בושה לגור אצל ההורים כשלא חסכתי ?