שלום לכולם, פעם ראשונה שלי פה..
אשתדל להיות תמציתי..
אני ובת זוגתי חצי שנה יחד, יש בינינו שיח על עתיד משותף לאור אהבה שלא חוויתי כמות, והיא הדדית.
לאחרונה אנחנו מרבים לריב - בגללי, אני מעלה נושא שכואב לי ואני מרגיש שלא מקבל ממנה מענה.
קצת רקע, יש לה ידיד טוב, הכי טוב לטענתה,
היא בגדה בבן זוגה הקודם איתו, נשיקה בלבד, והיו עוד מספר מפגשים מיניים (לא קיימו יחסי מין מלאים).
כיום, לטענתה, הם ידידים בלבד - כשניסיתי להפגש עם השד, חשתי שהיא מפלרטטת איתו מולי.
נבגדתי בעבר, אני יודע לזהות את הקרבה, המגע לסירוגין, המבט בעינים, שמרמז על קשר לא אפלטוני.
היא - שחוותה ילדות מורכבת בצל אימה שייחסה לילדיה את האשמה על זה שלא מיצתה את החיים במלואם, והבאת ילדים לעולם עצרה אותה - נלחמת מאוד על החופש שלה.
היא לא מוכנה להוציא אותו מהחיים שלה, ונלחמת על זכותה להיפגש עימו לבד בביתו (לטענתה, הוא מכיר את המשפחה שלה, והוא חבר קרוב, למה שלא תכיר את ביתו?)
אמרתי לה: "אני לא יכול לחיות עם המצב הזה" , הוא מעסיק אותי יום יום, לא כי אני מפחד שתבגוד, אלא כי עצם העובדה שהיא נמצאת עם גבר כזה חורה לי - הרי גם כשיצאנו אני, היא וחבריה - פלירטטה איתו מולי!
טוענת שהיא יודעת שהקשר ביניהם בעייתי ולא היה מתקבל על דעת רוב הגברים, אך לא תקריב חברות למען זוגיות.
מבטאת את הזעקה שלה לחופש.
עוד בנושא החופש: אמרתי לה שלא אוכל לחיות גם אם תעלה על אופנוע עם אדם שמכירה, ששנינו יודעים שאינו נוהג זהיר במיוחד בלשון המעטה - בעיני, זה חסר אחריות לעלות על כלי רכב עם אדם כזה! בעיניה, אנחנו לא צריכים להתעכב על הפחדים בחיים, וסיכון הוא מה שמחיה את החיים. (לטענתה, הדבר דומה לשחייה עם כרישים באוסטרליה(?))
בדיון איתה, אני תמיד נדחף לקצה, מואשם בהצבת אולטימטום לסיום הקשר, ובכך שאני דורך על החופש שלה.
איפה עובר הגבול? עלי להתפשר? לצאת מהקשר? לנסות בדרך אחרת לגשת אליה?
רבנו כבר מספר פעמים על הנושא, אני מרגיש שאני מאבד
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025