כל פעם הגבר נעלם אחרי דייט ראשון ואין לי כוח שפוגעים בי כל פעם, איך להתמודד?

באמת שכבר הלב שלי לא עומד בזה כל פעם מחדש, זה כל כך פוגע.
כל פעם אותו הסיפור, מכירה גבר, יש כימיה, יש תקשורת, יש משיכה. הדייט עצמו גם הולך טוב, לפעמים גם יש מעט מגע ולפעמים גם לא.
זה לא משנה איך הדייט נראה, איפה הוא היה ומה הייתה רמת המשיכה, תמיד זה נגמר בהיעלמות מצד הגבר.
במידה ואני רוצה לסיים את זה אני שולחת הודעה מכבדת, מודה לגבר על הקפה ועל הזמן שהקדיש לי ומאחלת לו בהצלחה. אמנם זה גם פוגע אבל לפחות אני לא משלה את הגבר ונותנת לו לחכות לי.

אני לא זוכרת שזה היה ככה כשהייתי בת 18 ויצאתי עם מישהו, גברים אף פעם לא סירבו לי. מתגעגעת כל כך להיכרויות במציאות, נמאס לי להכיר גברים באפליקציות שיורים לכל הכיוונים ולא יודעים בכלל מה הם רוצים.

פעם אני חושבת שאני לא מושכת מספיק, אבל אם אין משיכה למה לחתור למגע? ולמה כשאני הולכת ברחוב גברים עושים לי עיניים (לא מתחילים חלילה אחרת יפספסו את הבחורה ההיא בטינדר) ובחורות מתייעצות איתי לגבי האימונים שלהן כדי להשיג בטן חטובה וכ'ו?
חשבתי שאני לא מעניינת מספיק, אבל כשאני מדברת עם אנשים ללא מטרה זוגית הם יכולים לדבר איתי שעות על כל הנושאים שיש בעולם.
כל הביטחון העצמי שלי יורד, כל הערכה העצמית שלי מתגמדת וזאת על אף שאני לא מפסיקה לטפח את עצמי בכל תחום בחיי.
באמת שתמיד חשבתי שלא חסר לי כלום, כל החיים שלי למדתי, תמיד הסתובבתי בחברה טובה, מאז ומתמיד אני מתאמנת (מקבלת גם מחמאות על זה בדייטים) ותמיד שמרתי על הגוף שלי ולא הסתובבתי חשוף על מנת לא למשוך אנשים שאני פחות רוצה אינטראקציה איתם.

אני באמת מנסה גם מהצד שלי לצאת עם גברים שמושכים אותי פחות כי אני מסתכלת על היחס וזה הכי חשוב לי. אני מכירה גברים שאני אומרת לעצמי ש"אין סיכוי שהוא יעשה לי את זה" כי הוא נראה כל כך עדין ומתחשב והופ...המציאות לא מפסיקה להפתיע אותי.

אני באמת כבר לא יודעת איך אנשים מגיעים למצב של זוגיות היום אם הכול כל כך לא ברור ומפחיד, אני כבר מפחדת להיפגע שוב.
אנשים מדברים איתי על חתונה ואני פשוט משתיקה אותם, אם הם רק היו יודעים כמה החיים היום לא מאפשרים לך בכלל להיכנס לזוגיות בריאה עם גבר.

אחד הדברים שאני כמעט בטוחה שמונע ממני את הזוגיות שאני מחפשת היא שאני מתייחסת אל אותם גברים בכבוד, אני רואה גם במציאות וגם בתכניות ריאליטי שעלו לאחרונה שגברים רוצים שיתייחסו אליהם כמו לילדים ושיעמידו אותם במקום ברגע שהם במקרה אומרים מילה לא במקום.
אני רואה את זה בכל מקום, איך האישה לובשת את המכנסיים והגבר עם הראש מורכן.
אין לי בעיה להיות כזאת, הבעיה שזה ממש מוריד לי מהמשיכה לגבר. הבעיה מהצד השני ככל הנראה שאני לא מרגישה צורך לחנך את הגבר בדייט ומצפה שהוא יגיע מחונך מהבית.
לא רוצה להיות מורה, אימא או גננת. רוצה להרגיש אישה שמגיעה לדייט ואם משהו לא יתאים לי אני פשוט אחתוך ולא אנסה לשנות את מי שמולי.
מרגיש לי שזה יושב על זה ואני נמצאת במעין לופ כזה שאו שאני לא נמשכת או שהגבר לא נמשך וכל זה ללא קשר למשיכה על בסיס מראה חיצוני.
יצאו גם המון ספרים ויש המון בלוגרים שמדברים על העניין שגברים אוהבים "ביצ'יות" אבל אני פשוט לא כזאת. לא מזיז לי שמישהו אומר מילה קצת שוביניסטית או קצת מעליבה או קצת גזענית. אני לא במקום של להעמיד במקום כי גם לי יש פליטות פה שהן לא תמיד פוליטיקלי קורקט. אני גם מאוד צינית בעצמי ולכן גם לא ממהרת להיפגע ואולי זה נתפס בעיני גברים כחוסר עמוד שדרה אבל אני יודעת שזה נובע מהערכה עצמית גבוהה שגם אם אמירה מסוימת אמורה לפגוע בי כביכול במקום זה היא מצחיקה אותי כי אני יודעת מה אני שווה.

אני אולי לא אובייקטיבית אבל באמת שאני בחורה נורמלית לגמרי. באמת שלא ברור לי למה זה קורה לי ומה אני עושה לא נכון.
אני מעוניינת יותר לשמוע נשים שעברו או עוברות את מה שעברתי, לשמוע איך אתן מתמודדות ולאיזה מסקנות אתן מגיעות ואיזו עבודה עצמית עשיתן עם עצמכן.

רק טוב לכולם.