לא עוזרת בבית, מתחרט שלא גרנו ביחד לפני האירוסים

שלום לכולם, אני ממש מתוסכל מהמצב שבו אני נמצא.
אספר קצת על עצמי והזוגיות: אני בן 26, לאחרונה הצעתי נישואין לבת זוגתי מזה 3 שנים. היינו נפגשים סופשים בעיקר ומבלים רק בחוץ ככה שלא יצא לי להכיר אותה כ״אשת בית״ (נקרא לזה ככה) ולראות איך היא מתנהלת בבית לבד, איך היא מבשלת לעצמה, ואיך היא שומרת על ניקיון הבית בכללי.
עברנו לגור ביחד כ4 חודשים לאחר ההצעה, ואני מרגיש שעשיתי את טעות חיי שלא גרתי איתה עוד לפני ההצעה כדי לראות איך היא מנהלת את הבית שלה/שלנו.
אסביר למה: אני עובד עד מאוחר, עובד ממש קשה כל יום.
יוצא מהבית ב6:00 חוזר במקרה הטוב ב22:00 (עם נסיעות והכל)
כשאני חוזר הביתה, כל הבית מבולגן, יש ערימת כלים, מלא בגדים זרוקים בכל פינה, וגם אין אוכל מוכן. אציין שאני ממש לא מפונק ואני כן יכול להכין לעצמי אוכל ולעשות עוד כמה דברים בבית למרות שאני גמור אחרי העבודה והכל טוב, אבל היא בכלל לא לוקחת על עצמה לעשות משהו אחד בבית! אחד!! היא עובדת מהבוקר עד הצהריים, זאת אומרת שמשעה 15:00 היא בבית ויש לה את כל הזמן הפנוי לעשות כל מה שהיא רוצה, אבל במקום זה, היא בוחרת לשבת על הספה ולצפות בנטפליקס כשכל הבית נראה זוועה.
כשדיברתי איתה על לבשל היא אמרה לי ״אני לא יודעת לבשל, ואתה יודע את זה כי כל סופש יצאנו לאכול בחוץ.״ הייתי קצת בשוק והשבתי לה ״תמיד אפשר ללמוד״, היא עשתה לי פרצוף חמוץ ושתקה, מיהרתי להוסיף את שאר הנושאים: כביסה, כלים, ניקיון הבית… אמרתי לה ״משעה 15:00 את בבית, אני מגיע הביתה ממש מאוחר, אני יכול לעשות דבר או שניים בבית, אבל אני לא יכול לבד.״ והיא פשוט ענתה לי ״אתה חושב שאתה גר אצל אמא שלך.. שכל פעם שאתה חוזר מהעבודה יש לך אוכל חם על השולחן ומנקים אחריך, תתבגר״ והתחלנו ממש לריב כי הרי אמרתי לה שאני מוכן לעזור ולקחת חלק בבית אבל לא יכול לבד!!! אני מרגיש שמאז ששמתי לה את הטבעת על האצבע, היא לוקחת אותי כמובן מאליו וחושבת שאין דרך חזרה.
אציין שגם קבענו תאריך חתונה והכל אבל עדיין מרגיש טעות שעברנו לגור ביחד רק אחרי ההצעה, אם הייתי יודע שככה היא מנהלת בית… אולי לא הייתי מציע לה.
אני כמובן אוהב אותה מאוד ולא רוצה עכשיו לפרק הכל בגלל זה, אבל קשה לי.
קשה לי לחזור הביתה, לנקות, לבשל, לכבס.. כמעט עד השעה 01:00, לישון 5 שעות ושוב ושוב חוזר על עצמו כל יום.
אני שואל את עצמי, מה יקרה כשיהיו לנו ילדים? מה אז?
מה לדעתכם אני צריך לעשות בנושא? לא יכול לקום וללכת!