מה אפשר לעשות במצב כזה, לעזוב הכל למרות הילד וכל השנים שעברתי איתה ?

אני והבת זוג שלי כבר כמעט 4 שנים ביחד.

בתחילת הקשר היא כל הזמן אמרה שאני הייתי החרא שהייתי עם חברים יותר ומשפחה יותר מאשר איתה, בין לבין בזמן הזה היה לנו מלא ריבים והשלמנו תמיד לפני שנה בערך היה לנו ריב ממש גדול שנמשך איזה שבוע וחצי אחרי שבוע וחצי נפגשנו ושוב רבנו אבל יצא מצב שאיזה גבר עזר לה והיא ניסתה להכיר אותו כזה היא טוענת שהיא רק רצתה לשבת פשוט ב"ישיבה" עם ידידות שלה וחברים כדאי לשכוח אותי ולא להיות בדיכאון עבר זמן וכביכול האמנתי שבאמת לא אכפת לה מאותו בחור.
אבל פשוט מאז לפני שנה היחס שלה פשוט שונה כל הזמן מרגיש שהיא לא אוהבת בריבים לא אכפת לה היא נהיית אלימה במכות או קללות כל פעם ועל סתם שטות אנחנו רבים לא מדברים ואחרי יומיים כזה משלמים לרוב יוצא שאני משלים איתה או שולח לה הודעה וככה אנחנו משלימים בזמן האחרון מרגיש באמת שאין איתה אהבה סוג של הרגל ונוחות של לא לעבוד ושלטפל רק בילד שלנו ולהיות איתי מתוך ההרגל של ה4 שנים.
יצא לי לדבר איתה על זה כמה פעמיים במיוחד על זה שהיא מקללת ומרימה ידיים ויש לה קטע שברגע שאנחנו רבים היא יודעת שהיא יכולה להעיף אותי מהבית ברגע שהיא צועקת קצת כי אני מפחד שהשכנים יזימנו סתם משטרה ואני לא מרים עלייה ידיים יוצא לי לנשוך אותה כי אני לא רוצה להכאיב לה באמת אבל אני גם לא רוצה שהיא תמשיך לתת לי מכות כי זה מעצבן בקיצור פשוטט לא יודע מה לעשות אני אוהב אותה ממש ממש אני מרגיש שברגע שאנחנו נפרדים אין לי כלום בחיים במיוחד שאנחנו נפרדים אני לא מסוגל לדמיין אותה מדברת עם גבר אחר אפילו או מתנשקת או כל דבר ולא מצליח להיפרד אבל היא גם לא באמת משנה כלום לא משנה כמה אני מדבר איתה,
מה אפשר לעשות במצב כזה לעזוב הכל למרות הילד ולמרות הכל ה4 שנים שעברתי איתה ?
ניסיתי כמה פעמים לדבר איתה היא תמיד אומרת שאני האשם בגלל תחילת הקשר שלנו שהתייחסתי אליה חרא או שאני אשם בגלל סתם תירוץ אבל אף פעם לא יודעת להגיד שהיא אשמה
לנסות לדבר איתה שוב ?
איך אפשר להוכיח לה שאני רציני לעזוב באמת ?
אם אעזוב באמת אני מאמין שהיא תצא לישיבות כדאי לא לשבת בבית לבכות עלי זה מה שהיא אומרת אבל אני יודע שאם היא תדבר עם גבר אחר אני לא ארצה לחזור אליה בכלל.
בקיצוווור נדפקתיי נראלי אני צריך פסיכולוג או משהו שיסדר לי תמוח התייאשתייי פרקתייי טיפה מתוך כל מה שאני חושב.