כל הזמן נפגע וחושב לקחת הפסקה כדי לראות אם אני עדיין מספיק רוצה אותה, מה דעתכם?

אני וחברה שלי שנה ביחד, אני לא בוגר במיוחד אבל לא חוויתי התאהבות כזאת עוד לפניה, הייתה בינינו כימיה מטורפת שהתגשמה.
אבל כבר תקופה די ארוכה של כמה חודשים שאני מרגיש פחות אהוב וגם מוערך מהצד שלה.
למשל הרגשתי הרבה זמן שהיא לא יוזמת פגישות, לא מזמינה אותי לישון אצלה, ומכך קיבלתי הרגשה כאילו אני פחות אהוב.
לדוגמה דיברתי איתה על כך והיא ניסתה להשתפר, ושישי אחד כשיצאנו וידענו שלמחרת אין לשנינו כלום ולכן אפשר לישון אחד אצל השני, חיכיתי וחיכיתי והיא לא הציעה שנישן ביחד, כשאמרתי לה שהתאכזבתי ושציפיתי ממנה שתציעה, היא ענתה שהיא לא הציעה כי כבר ישנו פעמיים השבוע.
זה גרם לי להרגיש פחות אהוב כי כל הזדמנות שיש לנו לישון ביחד אני קופץ עליה, גם אם ישנו ביחד כל השבוע.
כשאמרתי לה את זה והסברתי שנפגעתי היא הצטערה וטענה שיש לה בעיה ולפעמים היא מתגוננת ומחפשת תירוצים ואומרת דברים שהיא לא מתכוונת אליהם וזה קורה די הרבה פעמים וכתוצאה מכך אני נפגע שוב ושוב במשך כמה חודשים.
אני מאמין לה, אני מודע למצב שלה, יש לה את הבעיות שלה והיא מתגוננת בלי סיבה ופוגעת בי על הדרך, ואני מאמין בלב שלם שהיא אוהבת אותי.
אבל דברים כאלה שגורמים לי להרגיש פחות אהוב ומוערך קורים יחסית הרבה, וכשאני מדבר איתה עליהם אז אני באמת רואה שהיא מנסה להשתפר, אבל היא משתפרת בצורה מאוד ספציפית ולכן כשיש סיטואציה חדשה אני שוב יוצא נפגע, כאילו הבעיה היא ביחס האישי שהיא נותנת לי לא בכוונה, ולא במקרים ספציפיים.
בקיצור אני נפגע המון, והיא מנסה להשתפר המון אך ללא הצלחה ממשית.
כל פעם זה גורם לי להתרחק יותר ויותר ואני לא ממש יודע מה עוד לעשות, דיברנו על זה הרבה, היא מבקשת הרבה סליחות כל פעם שזה קורה מחדש, אבל זה כבר כמעט לא משפיע עלי כי אני עדיין נפגע שוב ושוב, וכשאני נפגש איתה זה כבר מרגיש כמו מועקה ואני מרגיש תמיד פגוע וזה תמיד נוכח.
בנוסף אני מנסה להתקדם בחיים שלי מבחינת בניית עסק אישי תוך כדי הצבא, וכשאני פגוע ומבואס זה רק מקשה עלי להתקדם בפאן האישי בחיים.
אני כבר לא יודע אם אני רוצה להמשיך לנסות ואני אוהב אותה אבל זה כיבה לי כבר את רוב הרגש שהיה לי אליה למרות כל הנסיונות והמאמצים שאני רואה שהיא עושה.
בקיצור חשבתי לקחת הפסקה לשבוע או שבועיים ולנסות לראות האם אני עדיין מספיק רוצה אותה בעצמי, מין זמן להתגעגע כזה, והאם אוכל להתקדם יותר בחיים האישיים שלי ללא המועקה המתמדת שאני מרגיש.
מה אתם חושבים?